הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')סדרת העונשים שמופיעה אחרי הברית של פרשת 'נצבים' מסתימת בפסוק חותם שאומר: "הַ֨נִּסְתָּרֹ֔ת לַה' אֱ-לֹהֵ֑ינוּ וְהַנִּגְלֹ֞ת לָ֤נוּ וּלְבָנֵ֙ינוּ֙ עַד־עוֹלָ֔ם לַעֲשׂ֕וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּֽאת" (כט, כח). חז"ל הסבירו שפסוק זה בא לקבוע שיש לכל אדם בישראל אחריות רוחנית על מעשי חברו, ולפי הדעה שהתקבלה, ה' לא מעניש על עברות שנעשות בסתר, שהן "לה' א-להינו", "אבל הנגלות, לנו ולבנינו" לבער הרע מקרבנו, שכן ישראל "נעשו ערבים זה לזה" (סנהדרין מג, ב).
לערבות ההדדית בעם ישראל יש כמה רבדי משמעות. ברובד הבסיסי הכוונה היא שיש לכל אדם חובה להוכיח את חברו ולהשפיע עליו שלא יעבור עבירות, כדברי הרמב"ם "אנחנו מצווים שלא נחטא ושלא נעזב זולתנו מאומתנו לחטא" (ספר המצוות, עשה ר"ה). ערבות זו מחייבת כל אדם בהתאם למעגלי ההשפעה שלו. הגמרא אומרת כי "כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה – נתפס על אנשי ביתו; באנשי עירו – נתפס על אנשי עירו; בכל העולם כולו – נתפס על כל העולם כולו" (שבת נד, ב). ככל שיש לאדם מעגל השפעה נרחב יותר כן גדלה האחריות המוטלת עליו למחות ולתקן עוברי עבירה.
ברובד השני הערבות ההדדית מאפשרת לאדם להוציא את חברו במצוות, אף אם הוא עצמו כבר פטור מהן. לפיכך מי ששמע קול שופר או קרא מגילה – תוקע לאחרים וקורא מגילה לאחרים ומברך ויכול לומר אקב"ו, שכל ישראל ערבים זה לזה (רש"י, ר"ן וריטב"א לר"ה כט, א). רש"ז מלאדי הסביר בשו"ע הרב שבגין הערבות אף מי שיצא ידי חובה נחשב עדיין למחויב במצווה כל עוד חברו לא קיים אותה.
הרובד השלישי של הערבות ההדדית מתבטא במצוות של עזרה הדדית. כל מצוות החסד, ההצלה והתמיכה הפרואקטיבית של יהודי בחברו הכלולות במצוות "ואהבת לרעך כמוך", "לא תעמוד על דם רעך" ועוד עומדות על היסוד האיתן שכל ישראל אחים זה לזה ולכן גם ערבים זה לזה, כפי שהערב הראשון בתורה, יהודה, קיבל על עצמו ערבות להשבת בנימין אחיו. בספרי קבלה וחסידות מגדירים את כל עם ישראל כגוף אחד, לפיכך כואב לאחד בכאבו של האחר, והוא מסוגל לרצות בטובת האחר כטובתו שלו, שכן כל יהודי הוא איבר בגוף הלאומי המאוחד.
עיקרון הערבות ההדדית עולה מדרגה בארץ ישראל, ורק "משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל נעשו ערבים זה לזה" (סנהדרין מג, ב). המהר"ל מפראג הסביר זאת בכך ש"נקרא ערב כשהוא מעורב עם השני, ולא נעשו ישראל מחוברים להיות עם אחד לגמרי, עד שבאו לארץ והיו ביחד בארץ… ".
הערבות ההדדית באה לידי ביטוי מיוחד בעתות מלחמה. האזכור הראשון בתורה לערבות הדדית מופיע בעניין מלחמה. התורה אומרת בפרשת 'בחוקותי': "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו", וחז"ל הסבירו שהחיילים כושלים "איש בעוון אחיו, שכל ישראל ערבים זה בזה" (סנהדרין כז, ב). ערבות זו באה לידי ביטוי במלחמות יהושע והשופטים ועוד.
הערבות ההדדית משתקפת גם בנוסח הווידוי שנאמר בלשון רבים, "אשמנו, בגדנו" וכו'. כולנו מזכירים בו חטאים שמן הסתם לא ביצענו, וזאת מכיוון שיש לכל אחד אחריות על חטאי הכלל, אם יכול היה למחות ולא מחה עליהם.
אומות העולם הכירו אף הן בערבות ההדדית של עם ישראל. הן ניצלו זאת בדרכים שונות, כגון בחטיפת יהודים ודרישת כסף מופרזת לשחרורם מהקהילות היהודיות, והן ביטאו זאת בשנאה ליהודים בגלל מעשים של יהודים אחרים. השנה היינו עדים לתופעה זו במספר הגדול של אירועים אנטישמיים בעולם, כאשר יהודים בתפוצות זוהו עם הנעשה במלחמות ישראל באויביה.
העיקרון "כל ישראל ערבים זה לזה" היה לערך מרכזי בחיי העם בכל דורותיו ובכל תפוצותיו. אף מצוות ופעולות שלא מבוססות עליו הלכתית תוגברו וחוזקו על ידו. הצלת יהודים, פדיון שבויים, רוח הרֵעוּת וההקרבה בצה"ל, פעולות התנדבות ועזרה הדדית לסוגיהם קיבלו מעמד גבוה בעמנו, והם התגלו במלוא עוזם בשנה החולפת. הייתה זו שנה קשה שנפתחה בכישלון ובאסון נוראים, והמשיכה בשפיכות דמים ובטרגדיות של חללים, חטופים, פצועים ומפונים ועוד מרעין בישין.
בתוך כל אלה בלטה הערבות ההדדית היהודית במיטבה. ערבות שכזאת לעולם לא תיתן את ליבנו לשכוח. יש המפרשים "כל ישראל ערבים זה לזה" מלשון ערב לחיך, כלומר שכל ישראל נעימים ומתוקים זה לזה (נועם אלימלך). אנו נצבים היום כולנו לפני שנה חדשה מתוך תקווה שלא יחלחלו אליה צרותיה של תשפ"ד, אך כן תחזור, תמשיך ותתעצם הערבות ההדדית והנעימות זה לזה שמחזקים את רוחו ואת כוחו של עמנו.
