אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])המשפט הראשון אותו אומר החזן עם כניסת יום כיפור, עוד לפני תפילת 'כל נדרי' הוא "על דעת המקום ועל דעת הקהל". במובן מסוים המילים הללו של החזן מתחברות עם משפט נוסף שהוא אומר לפני תפילת מוסף, בו הוא מבקש להיות מעורב בדעת עם הבריות, משפט המתכתב עם המשנה בפרקי אבות האומרת כך:
'הוּא (רַבִּי חֲנִינָא בֶן דּוֹסָא) הָיָה אוֹמֵר: כֹּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ – רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכֹל שֶׁאֵין רוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ – אֵין רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ' [פרקי אבות].
המכנה המשותף לכל אלו הוא ההבנה וההכרה העמוקה, שצריך להיות קשר מהותי עמוק בין שליח הציבור לבין הציבור ששלח אותו, צריכה להיות ביניהם ערבות הדדית ומעורבות בדעת, וצריך שיהיה חיבור בין שמים וארץ, בין דעת המקום לדעת הקהל.
לכאורה- האדם נדרש לחיות את חייו לפי סולם הערכים שלו והאמת שלו בלי קשר למה יאמרו עליו הבריות, לסקרי דעת הקהל, ולשאלה האם זה נראה טוב ונחמד או לא.
ואעפ"כ – יש קשר הדוק בין דעת המקום ורצון ה' מאיתנו ודעת הקהל, בין רוח הבריות לרוח המקום.
לא נכון רוחנית, ערכית וחברתית לחיות בהפרדה בין השניים. לא יכול להיות שאדם יהיה שנוא לבריות ואהוב לשמים.
יש מושג שנקרא- רוח הבריות. הגמרא במסכת יומא העוסקת בגדרי קידוש ה' וחילול ה', מביאה את דברי אביי:
"אביי אמר כדתניא ואהבת את ה' א-להיך, שיהא שם שמים מתאהב על ידך…ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו ? אשרי אביו שלמדו תורה.."
אביי אומר כאן את המשפט- 'מה הבריות אומרות עליו?'. יש בהחלט חשיבות גדולה למה שהבריות אומרות. אי אפשר לחיות מנותקים מהעולם ומהבריות המאכלסות אותו. האדם הוא יצור חברתי ועליו להיות קשור ומעורב בדעת עם הבריות.
לכל אחת מהבריות בעולם שליחותה וייעודה. לכל אחת מהן הכבוד הראוי לה ככזו שנבראה בצלם. מי שאין רוח הבריות נוחה הימנו, לא יכולה להיות רוח המקום נוחה הימנו.
ערב יום כיפור- אין דעת המקום בלי דעת הקהל. אין תשוב על עברות שבין אדם למקום בלי לעבוד על המקבילה שלה- התשובה שבין אדם לחבירו.
אל יום כיפור נכנסים בקשר הדוק ובחיבור עם דעת המקום ועם דעת הקהל. עם הצדיקים, ועם העבריינים. רק כאשר מצליחים לחבר את שתי הדעות הללו, את רוח המקום עם רוח הבריות, ולחיות איתן בהרמוניה- רק אז אפשר להיכנס אל יום כיפור כמו שצריך.
השנה החולפת לימדה אותנו מה כוחן של הבריות- של הגיבורים, המתנדבים, אנשי החסד, כל אלו שהתגייסו ופעלו למען אחרים. למדנו להכיר מסירות נפש ונכונות לשלם את המחיר היקר ביותר למען בריות אחרות.
אל השנה החדשה אנו נכנסים כשלפנינו, אתנו ולצדנו כל מרכיבי החברה הישראלית לסוגיה ולגווניה. לפתחנו מוצב האתגר הגדול- שתהא דעתנו מעורבת בדעת עם הבריות, מתוך ערבות הדדית, מתוך אהבת אדם וישראל, מתוך שותפות גורל ואחדות. כך רוח הבריות תהיה נוחה מאיתנו, וכך גם רוח המקום. ביחד נכנסים אל יום כיפור. ביחד מנצחים.
גמר חתימה טובה.
