אלינור רחימי (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית er1313@gmail.com)גם אחרי הרבה שנים של פרידות, אין משהו שיכול להכין אותך לתחושות הקשות שאחרי. אם הקשר היה משמעותי, זה סוג של אובדן קטן בחיים שמלווה ברגשות מכל הסוגים: כאב, עצב, עלבון, תסכול והמון המון רגשות אשם, כי תמיד יצוצו מחשבות קשות של "אולי אמרתי או עשיתי משהו לא בסדר שגרם לזה". אם אתם אלה שנפרדו מהם, אז תוסיפו גם חוויית דחייה, שפוגעת מאוד בביטחון ובערך העצמי. לפעמים זה מפגיש אותנו עם הפחד להישאר לבד.
אז איך בכל זאת מתגברים על הזוועה הזו שנקראת פרידה? הנה כמה טיפים מניסיון אישי שלי:
תנו לעצמכם להתאבל: קחו כמה ימים לעצמכם ואל תילחמו עם הכאב. הציפיות הלא ריאליות מעצמנו להתנהג כאילו לא קרה כלום רק גורמות לנו להרגיש רע יותר עם עצמנו, כי אנחנו לא תמיד מצליחים לתפקד ב-100% שלנו, וזה לגמרי נורמלי.
דברו את זה החוצה: שתפו חברים קרובים ובני משפחה או איש טיפול. הם מכירים אותנו מספיק טוב כדי לדעת לומר את המילים הנכונות, או פשוט להיות שם בשבילנו ולתת כתף לבכות עליה וחיבוק. זה יעזור לכם לא להרגיש לבד.
עשו משהו בשביל עצמכם: עכשיו כשאתם לבד והתפנה לכם זמן, זו הזדמנות לעשות דברים שרציתם וכל הזמן דחיתם. והכי חשוב, פנקו את עצמכם – שופינג, ארוחה במסעדה, צניחה חופשית, קפיצת בנג'י, תספורת חדשה, טיסה לחו"ל או כל דבר אחר שעושה לכם טוב. אם אין אני לי, מי לי. האהבה שלכם לעצמכם היא לפני הכל.
נסו להחליף מחשבות קשות במחשבות חיוביות: הרבה פעמים אחרי פרידה אנחנו יכולים ליפול למקום הזה של "אף אחד לא ירצה אותי", "אני אשאר לבד" "זה באשמתי", פסימיות מוגזמת. זה לגמרי לגיטימי, אבל נסו להיות יותר בחמלה כלפי עצמכם וזכרו שהמחשבות האלה מגיעות רק בגלל שאתם פגועים וחסרי ביטחון כרגע, וזה משהו זמני. במקום זה, נסו לחשוב שכמו שהוא או היא הגיעו לחייכם, יגיע משהו טוב יותר ונכון יותר עבורכם. האמונה תופסת פה מקום משמעותי. אם נאמין שההוא למעלה מארגן הכל לטובתנו, יהיה לנו הרבה יותר קל.
