אלינור רחימי (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית er1313@gmail.com)אחרי עשור שהלב שלי לא נפתח לאף אחד, הוא החליט על דעת עצמו להיפתח, ובגדול. לצערי הרב, זו הייתה אזעקת שווא ולא היה לי מטף לכבות את השריפה, שעדיין בשיאה אצלי. כן, כפי שהבנתם זה היה חד-צדדי. בוא נאמר שהפסקת אש עם חיזבאללה הייתה יותר הדדית ממה שהלך שם. אבל אני הייתי עיוורת, וכמו שהאחיין האהוב שלי אוהב לומר – מטומטמה. אני רוצה להקדיש את הטור הזה לכל מי שכואבת עכשיו כמוני ולא מצליחה לראות טוב, סוחבת איתה רגשות אשם וספגה וואחד כאפה לביטחון ולדימוי העצמי שלה.
אני פה להזכיר לך ולעצמי: עשית הכי טוב שידעת ויכולת באותו נקודת הזמן, מה שהיה היה ואי אפשר לשנות אותו. מה אנחנו כן יכולות לעשות? לשנות את ההווה ואת העתיד. ללמוד ממה שהיה שם, לזכור שאדם שאת חשובה לו באמת לא יוותר עלייך ולא ינתק אותך מהחיים שלו. הוא זה שאיבד אותך, לא את אותו. לדעת שמגיע לך יותר, מגיעה לך זוגיות הדדית, מכבדת, עם פרגון, ומעל הכל עם אמון.
אני אומרת לך ולי שזה היה שיעור ארוך, מתיש וכואב, אבל זה פרק אחד בספר שלם, פרק אחד מתוך חיים שלמים, החיים שלך. ונכון שהוא נתן לנו תחושה כאילו איבדנו שליטה, אז זה הזמן להחזיר את השליטה לחיינו כי יש לנו בחירה חופשית. יש לנו בחירה לשחרר אותו, יחד עם רגשות האשם, ההשפלה, הדחייה והכאב. זה היה פרק שלם שנגמר, ועכשיו את עוברת לפרק חדש ונקי בחיים שלך. נכון, הפרק הזה יהיה בלעדיו אבל הפרק הזה עדיין יהיה שלך, כי את השחקנית הראשית בחיים שלך ויהיו עוד הרבה שחקנים נוספים שיבואו וילכו, אבל את תמיד תצטרכי להישאר איתך. אנחנו יכולות להחליט שהפרק הבא יהיה טוב יותר, ואנחנו לא חוזרות לפרק הקודם, כי ברור שגם בפעם השנייה הסוף יהיה בדיוק אותו דבר.
תמיד אומרים לנו שסוף הוא התחלה של משהו אחר, ואין יותר מפחיד מלהתחיל מהתחלה אחרי סוף כואב. אבל כל התחלה היא הזדמנות לעשות את הדברים טוב יותר, לכתוב פרק מוצלח יותר לסיפור שלך, ולזכור שלא היית יכולה לכתוב אותו אם לא היית פותחת את הלב שלך קודם.
