הרב ד"ר עידו פכטר (נאמני תורה ועבודה והפורום לשיח יהודי עכשווי. מייסד תנועת תכלת – יהדות של השראה)הזכרנו ברשימה הקודמת את דעת ה'פרי חדש' והרדב"ז שכתבו שכאשר אין חשש לעירוב חלב טמא, הרי שחלב נוכרי מותר. ואולם, למרות ההגיון בדברים אלה, טען החתם סופר, שעדיין יש לאסור את חלב הנוכרי. באחת מתשובותיו המרכזיות (שו"ת חת"ס יורה דעה קז) הוא מבצע מהלך למדני מחודש ומרתק שבגינו הוא אוסר את החלב הנוכרי מכל הבחינות.
שורש הדיון טמון בעניין פורמלי: האם חכמים גזרו לאסור כל חלב נכרי שאין ישראל רואהו או שהם דברו בהווה והצביעו על מציאות בעייתית שעלולה להיות אתו. הרדב"ז, כאמור, סבר כאפשרות השנייה ולכן טען שבמקום שאין חלב טמא מצוי, חלב הנוכרי מותר. החתם סופר חולק על כך מכל וכל. לשיטתו, מדובר בגזירת דרבנן, כך שגם אם אין כל חשש לערבוב חלב טמא, אין בידינו הסמכות להתיר את הדבר.
אך החתם סופר לא מסתפק בכך. לטענתו גם אם הרדב"ז צודק וחכמים לא גזרו על הדבר, היות שבפועל נהגו קהילות ישראל לא לשתות חלב נכרי הרי שהדבר "אסור עלינו בני אשכנז מדינא ואין לו התרה… וקרוב בעיני נדר דאורייתא". במלים אחרות, גם אם מדובר רק במנהג, הרי שמעמדו הוא כמו נדר, ולכן גם אז חלב נכרי אסור מן הדין (כמעט כמו דין דאורייתא!).
דברי החתם סופר לכאורה סתמו את הדרך להתיר את חלב הנוכרי בימינו, אך פתח לדבר ניתן ממקום אחר. בשו"ת אגרות משה (יורה דעה א, מז) מתמודד הרב פיינשטיין עם סוגיית צריכת החלב המקומי בארה"ב. תעשיית החלב המודרנית שונה לחלוטין מהחלב שצרך היהודי מהחלבן המקומי בעיירה בימים עברו. במפעלים הגדולים אין פועל היצור יכול לעשות דבר החורג מן הנהלים. ישנה אף חובת דיווח על מרכיביו של המוצר, ואם משהו היה מעז לערב בחלב הבקר רכיבים אחרים, היה נענש קשות.
הרב פיינשטיין טוען שבמקרה כזה ניתן להתיר את החלב אף לדעת החתם סופר. הוא עושה זאת באמצעות המנגנון שחז"ל עצמם הורו:
" ובדבר החלב של הקאמפאניעס במדינתנו… יש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפר"ח משום… שאם יערבו יענשו ויצטרכו לסגור העסק שלהם שהוא הרווחה של כמה אלפים והממשלה משגחת אליהם הוא ודאי ידיעה ברורה שהיא כראיה שלא היה בכלל איסורם".
כזכור, חז"ל שאסרו את חלב הנכרי כתבו בעצמם את הדרך להתירו: אם ישראל רואה את החליבה. לאור זאת, טוען הרב פיינשטיין, שאם יש לנו ידיעה ברורה שאין כל סיכוי שעובד במפעל ייצור החלב יערבב שם חלב טמא, נחשב הדבר כאילו ישראל עומד שם ורואה את הנעשה. מבחינה זו, אין המקילים בדבר נחשבים כמבטלים גזירות חכמים ולא יוצאים נגד מנהגים אלא בדיוק להפך: המקילים מקיימים בדיוק את הוראת חז"ל, תוך כדי הרחבה הלכתית של מושג ה"ראיה" שהוזכר במשנה. הרב פיינשטיין עצמו אמנם מעיר בסוף תשובתו ש"לבעלי נפש מן הראוי להחמיר… וכך אני נוהג להחמיר לעצמי", אבל יחד עם זאת הוא כותב "מי שרוצה להקל הוא עושה כדינא ואין להחשיבו כמזלזל באיסורין".
היתרו של הרב פיינשטיין מחזיר אותנו אל העיקר בו פתחנו את דיוננו בנושא. בחלב נכרי אין טומאה ובחלב ישראל אין קדושה. פרתו של הגוי איננה שונה מפרתו של יהודי, ופעולת החליבה היא מעשה טכני בלבד. האוסרים חלב נכרי עושים זאת בעיקר משום עניין פורמלי – חוסר יכולת/רצון לעצב מחדש את המסורת – ולא משום חשש ריאלי (למרות שבשנים האחרונות העלה הרב זאב ויטמן חשש כזה; אך לא כולם מסכימים על כך), כבימי חז"ל. מכאן יש פתח גדול להיתרו של הרב פיינשטיין בנוגע לחלב שיוצר במחלבה מפוקחת, אשר החזיר את הדיון ההלכתי לגדריו המקוריים, כמובא במשנה ובתלמודים. ואכן, נראה שכשיטתו נוהגים רבים וטובים בימינו.
