למה גיורו של מי שמעוניין להיות חרדי לא נחשב בעיניי?

שאלת מיהו יהודי, המופנית כלפי אנשים מן החוץ המבקשים להצטרף אלינו, היא שיקוף לשאלה שעלינו היהודים לשאול את עצמנו פנימה. מהי זהות יהודית כיום במדינת ישראל? מה הופך אדם מן החוץ להיות חלק מאיתנו?

כמובן שיש הבדל בין מי שכבר נחשב חלק מאתנו לבין מי שרוצה להצטרף. טבעי שהדרישות כלפי אדם המצטרף מן החוץ יהיו חמורות יותר מאשר אדם שכבר נמצא בפנים. ובכל זאת, עלינו לצפות לקיומה של איזושהי התאמה בין הקיים בפנים ובין הדרישה מן המצטרף. סוף סוף, משמעות הגיור היא הצטרפות לכלל העם היהודי ולקיחת חלק בגורלו וייעודו, בחייו הממשיים והרוחניים. והדבר נכון במיוחד כיום, כאשר הגיור מעניק כרטיס כניסה אזרחי, על כל הזכויות הכרוכות בכך, לחברה הישראלית.

בשונה מתקופת הגלות, הקיום היהודי היום איננו רק דתי. הוא לא קיום רוחני המנותק מן החיים הריאליים אלא קיום ממשי, של ישות פוליטית מובחנת. גם המבקרים את אופייה החילוני של המדינה אינם יכולים להתכחש למציאות החיים הזו. ואם זהו הקיום היהודי הריאלי אי אפשר להתעלם מכך כאשר מדברים על גיור.

מסיבה זו לא יעלה בעיניי על הדעת לצפות מן המתגייר (אני מתכוון לגברים ונשים כאחת) לחיות כאדם חרדי. החרדיות היא זרם מתבדל בתוך החברה היהודית והישראלית, וככזו אין היא משקפת את כלל החברה היהודית, לא בהווה הריאלי ולא בעתיד האוטופי. גם בצורתו האידיאלית, העם היהודי לא יחיה בצורת חיים חרדית מתבדלת, הנמנעת מגיוס לצבא או מלקיחת חלק בעולם הכלכלי. על כן, אין לצפות כלל מן המתגייר לחיות כך היום.

אדרבה, הייתי מחריף טענה זו וטוען שמתגייר המתכוון לקיים אורח חיים חרדי מתבדל (כמובן, לא כולם כאלה; יש שכן מעורבים בחברה היהודית-ישראלית), אין גיורו תקף. כפי שבעבר, הנחת המוצא של תהליך הגיור היתה שהמתגייר מעוניין לקבל על עצמו מצוות, כיום הנחת המוצא היא שהוא מעוניין להצטרף לישות הפוליטית ששמה 'עם ישראל'. לכן, בסיס הגיור צריך להיות מוכנות ורצון להיות מעורב באופן קונסטרוקטיבי בחברה היהודית הישראלית. גיוס לצבא, לדוגמה, הוא בעיני תנאי בסיסי לכך. וכאמור לעיל, טבעי שהציפיות מן המתגייר תהיינה חמורות מהאדם החרדי שכבר נוטל חלק בחברה היהודית.

מנגד, אי אפשר לקבל מציאות של גיור, בו המתגייר אינו נוטל חלק במורשתו הרוחנית של העם היהודי. למרות שיש רבים היום בחברה היהודית-ישראלית, שאינם שומרי תורה ומצוות ואף חסרי ידע בסיסי בתכני היהדות, אי אפשר שהמתגייר יהיה כמוהם. אנו מכירים שהמורשת היהודית היא חלק מובנה בדמותו של העם היהודי הריאלי והאוטופי, ועל כן על המתגייר להכיר אותה ולממש אותה באורחות חייו (עד כמה עליו להיות אדוק מבחינת קיום מצוות, לכך נייחד רשימה אחרת).

לכך הייתי מוסיף תנאי נוסף. מוסכמה היא שהעם היהודי איננו עם ככל העמים. לעם זה יש תפקיד, לשמש חברת מופת ולהוביל לתיקון עולם. עיקרון זה מוכר על ידי חלקים רחבים מאד בחברה היהודית, ולא רק בחברה הדתית-אורתודוקסית. וגם אם במציאות בפועל, העם היהודי ומדינת ישראל אינם מממשים זאת לגמרי, הרי שכשאיפה הדבר מקובל ומוסכם. על כן, יש לצפות מן המתגייר לקבל חזון ושאיפות אלו, ואף לבטא אותן במידה מסוימת באורחות חייו.

על המתגייר לפיכך להיות אדם המקיים אורח חיים מופתי. עליו להיות ישר דרך, נקי מכל רבב, בעל מחויבות עמוקה לטוב וסלידה חזקה מן הרע. עליו להיות בעל רגישות חברתית ומידה גדולה של חסד. מידות אלו הן הרי מהסימנים המובהקים של עם ישראל: "ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים" (רמב"ם הלכות איסורי ביאה יט, יז), ויש לצפות שלכל הפחות המתגייר יאחז בהן במידה כלשהי.

הדרישות שהעלינו כאן הן בעיניי תנאי הבסיס לכל תהליך גיור. על מידתן ושיעורן אפשר לדון בנפרד, אבל דומני שאי אפשר להתכחש לצורך בעצם קיומן. כאמור, בפתח דברינו, דרישות אלו הן מראה למה שעלינו היהודים לדרוש מעצמנו כיום. המתגיירים מציבים לנו מראה – אם לא למצבנו העכשווי, לפחות למה שאנו רוצים להיות.

(בשלח תשפ"ב)