אלינור רחימי (יוצרת וכותבת תוכן, מעצבת גרפית er1313@gmail.com)במשך השנים, כשאת רווקה, את מקבלת המון "עצות" מאנשים שבדרך כלל הגישות שלהם מתחלקות לשתיים:
הגישה הסטלנית: "שחרררררייייי, גברים הם כמו כלבים, הם מריחים מרחוק שאת לחוצה והם לא אוהבים להתחייב אז הם בורחים. ברגע שתשחררי, זה יגיע. את לא צריכה לחשוב על זה, את לא צריכה לחפש את זה. פשוט תרפי!"
הגישה המלחיצה: "נשמה, את לא נהיית צעירה יותר, שמעת על הקפאת ביציות? ניסית טיולי פו"פ? שבתות היכרויות? שיעורי תורה? שליש גן עדן? אוקיי קיופיד? טינדר? בינדר? את לא יודעת מאיפה הוא יכול להגיע! תעבדי בזה! תקבעי דייט בכל יום בשבוע – סטטיסטית בסוף אחד מהם יהיה מתאים".
תכל'ס, בינינו, יש מן האמת בכל אחת מהגישות. אבל ההצעות, אוי ההצעות שהם מציעים… "את פרסייה, נכון? יש לי מישהו ממשמרות המהפכה בשבילך", "יש לי מישהו בין עבודות שחולם להיות נהג הסעות על קורקינט חשמלי", "יש לי אחלה גבר בשבילך – בן 50, גרוש פעמיים, עם 6 ילדים ואוגר סיבירי. גבר מנוסה שיודע מה הוא רוצה בחיים".
אם את מסרבת, אפילו בנימוס, הם מתחילים עם ההרצאות שלהם: "מקסימום תפסידי ערב, זה רק כוס קפה, מה אכפת לך? את מפסידה, הוא בחור זהב!" אז לפעמים את מסכימה רק כדי שיניחו לך ויפסיקו לעשות לך רגשות אשם, ואז מתחיל סשן הרצאות מס' 2 (כי יש להם נאום לכל מצב): "אל תראי לו שאת חכמה מדי, הוא יברח", "אל תהיי קשה מדי כי זה לא נשי, אבל גם אל תהיי רכה מדי כי גברים אוהבים אתגר ונשים קשות להשגה. אז תשחקי את המשחק", "תתלבשי יפה, תשקיעי, אבל לא יותר מדי, את לא הולכת לפגוש את המלכה אליזבת".
ואת? את תמיד חייבת להיות נחמדה, כי מי יודע? אולי בסוף יקרה נס ויציעו לך מישהו שראוי ומתאים לך. מניסיון, זה לא באמת קורה. אבל אני מאמינה, שבסופו של דבר להיות מי שאת זה הכי טוב. למי שזה מתאים, זה יהיה הכי טוב. אנחנו הרי צריכות רק אחד, כמו שאוהבים להגיד לנו, ואי אפשר לשחק משחקים של ילדים בגן עד 120. מי שנהנית מהמשחק בטוח תמצא את הילדון שישחק איתה, ומי שלא, תמצא את הגבר שיאהב אותה כמו שהיא. כי אין דבר כזה להיות "יותר מדי", יש אנשים שהם לא מספיק.
