"שלומי כשלום המדינה"
"מה שלומך?", "ככה, אתה יודע, כשלום המדינה"- שו"ת אופייני בימים אלה. שמעתי הרבה פלונים ואלמונים המתבטאים כך. יש באוויר איזו תחושה של 'לא רואים את הסוף' לבאסה, כמהים כבר לאור, גם אם הוא בקצה המנהרה. ולמרות ההרגשה הזו, כמעט מדי יום צץ צייצן תורן שמוציא את האוויר מהבלון שהחל אט אט להתמלא בחמצן. באופטימיות. נשיא המדינה, הרצוג, בנאום שנשא בכנס להשכלה גבוהה, הצביע על כמה מועמדים ראויים לתואר המפוקפק "מי פה מחריב את המדינה?". כלומר, הנשיא קבע שיש בתוכנו כאלה המחריבים את המדינה, וכעת בואו נדון עליהם. מן הסתם, מי מאתנו שנמצא על הרצף הימני של 'מד העמדות הישראלי' יפנה את האצבע המאשימה וידביק את התואר המפוקפק הזה 'מחריב המדינה' למפגינים בקפלן, לחברי כנסת מהאגף האופוזיציוני, ליועצת המשפטית לממשלה ועמה לפרקליטות בכלל, לשופטי בג"ץ וכמובן התקשורת (למעט ערוץ 14), ובשמה הנפוץ 'התשקורת', וכדומה. מאידך גיסא, מי שנמצא על הרצף השמאלי באותו 'מד העמדות הישראלי' לא יתקשה להצמיד את התואר 'מחריב המדינה' לממשלת הימין-ימין כמעט כולה ובוודאי לעומדים בראשה, נתניהו, סמוטריץ', בן גביר ויריב לוין, לרבנים, לנערי גבעות, וכדומה.
נשיא המדינה, יצחק בוז'י הרצוג, הוציא 'כרטיס אדום' ל'מחריבי המדינה' מכל הצבעים, הסוגים והמינים, בחדא מחתא. הרצוג שם באותו סל את מי שמבזה ומשפיל משפחות חטופים, את מי שמאשים את ראש השב"כ רונן בר ואת הרמטכ"ל הרצי בבגידה ובניסיון הפיכה, את מי שמכנה את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה 'אויבת המדינה', וגם את מי שיורה פצצות תאורה לביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ומכנה את נתניהו 'בוגד' בהפגנות נגד הממשלה. בנאומו בכנס להשכלה גבוהה, ביום חמישי שעבר, ציין הנשיא: "אנחנו בעיצומה של מלחמה. שילמנו מחיר של אלפי נרצחים ופצועים. איבדנו למעלה מ-800 חיילים וחיילות, גיבורים אהובים. אחיותינו ואחינו עדיין חטופים בעזה. רבבות אזרחים עקורים מבתיהם. ומה קורה בינתיים?".
הרצוג המשיך: "יש התייחסות מבזה ומשפילה כלפי משפחות חטופים. יש האשמה של ראש השב"כ והרמטכ"ל בבגידה ובניסיון הפיכה. יש האשמת היועצת המשפטית לממשלה שהיא אויבת המדינה שבאה להורגנו. יש איומי הדחה מבוקר עד ערב. ירי של פצצות תאורה לעבר ביתו של ראש הממשלה והאשמתו שוב ושוב בבגידה". וכאן הגיע כבודו לפואנטה: "מה קורה לנו לעזאזל?! זה הגיוני?! לא סבלנו מספיק?! לא הבנו כבר שזה פוגע בביטחון המדינה?! לא הבנו שככה מפרקים מדינה?! האלימות הפיזית והמילולית – כלפי היועצת המשפטית לממשלה, כלפי ראש השב"כ, כלפי הרמטכ"ל, כלפי ראש הממשלה – היא פשוט מחרידה. האשמות בבגידה, איומים בהדחה, התרת דם. מה זה?! זה טירוף מוחלט. זה שיגעון שצריך לעצור אותו". את נאומו בכנס סיים הנשיא הרצוג כך: "יש מי שמקריבים את עצמם למען המדינה ומשלמים בחייהם יומיום. ויש מי שמחריבים את המדינה, ואני מתחייב שאני אלחם בהם בכל כוחי. אני מזהיר: אתם מחריבים את המדינה. חייבים לעצור את הטירוף הזה עכשיו".
בעיניים שלי, אלה דברים נוקבים ונכונים, אבל לא בטוח שיעבדו. "אני אלחם בהם בכל כוחי" אמר/איים כבוד הנשיא. בעיניים שלי, זה איום במחסנית ללא כדורים. מהם כבר הכלים העומדים לרשותו? לכל היותר יקרא אליו לשיחת נזיפה שר זה או אחר, חבר כנסת זה או אחר. ירצו – יבואו. ועל פי התרשמותי מהתנהגותם הכללית של כמה מהם, גם אם יוזמנו לנשיא, ספק גדול אם יכבדו את ההזמנה ואותו, וייענו.
"שלומי כשלום המדינה" זה אומר- המצב מורכב. הטור הזה נכתב ביום שלישי, שעה שנראה כי חתימה על הסכם עם לבנון היא עניין של ימים ספורים. רבים ברחבי המדינה מברכים ונושמים קצת לרווחה. רבים ביישובי הצפון רותחים מכעס. הם מאוכזבים מהסעיפים בהסכם וחוששים לגורלם לאחר שצה"ל ייסוג מלבנון. מי יבטיח שמה שהיה לא יחזור, ואולי אף ביתר עוצמה. בעיניים שלהם, בהסדר הזמני עם לבנון יש חורים כבגבינה צהובה מחוררת.
בדרום, 101 החטופים עדיין במנהרות בעזה, והלחימה בג'באלייה ובאזור נמשכת.
עניין חוק גיוס/השתמטות החרדים ממשיך לרחף ולפלג את החברה בישראל. לא הולך להיות שקט בחברה הישראלית. לענ"ד, אחת הבעיות היא שבגדול, אין מנהיגות שרוב מוחלט של היושבים בציון מחזיקים ממנה. סומכים עליה. לא בפוליטיקה, לא במערכת המשפט, ולמרבה הצער, בעקבות 7 באוקטובר גם צה"ל ומערכות הביטחון כבר אינן פרות קדושות. יש ואקום. אין ברירה אלא להסתדר ולהישען על מי שיש (כמובן, גם להישען קצת על הקב"ה לא יזיק). "אלחם בכל כוחי" אמר הנשיא? להבנתי הצנועה, כוחך בפיך מכוח מעמדך. אולי הגיע זמן קנוסה. לנסות שוב להושיב במשכן הנשיא את בכירי הנציגים מכל המחנות, להיעזר באנשי מקצוע למשאים ומתנים, להרחיק תקשורת ומכשירי הקלטה, ואז – על הנשיא לתת להם בראש, שייפתחו להם הראש והלב, שיצמצמו פערים, שיתקרבו, שלא ייצאו משם עד שייצא עשן לבן.
לא חותמת גומי
עוד לא הספיק לשפשף את סוליות נעליו כשר ביטחון, וכבר מראה כי יש בעל בית חדש במשרד. אחרי שביטל את המעצרים המינהליים, הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ, כי הגם שאישר את המלצות הרמטכ"ל להעלאות ולמינויים שהציע לו הרמטכ"ל לבעלי דרגות אל"מ ותת-אלוף, שני מינויים הוא לא מוכן לאשר, לפי שעה: מינוי קצין האג"ם של פיקוד הדרום למח״ט הצנחנים, ומינוי קצין ההנדסה של פיקוד הדרום למפקד יהל"ם. שניהם היו שם באוקטובר אשתקד, ויש לבחון את תפקודם לפני, בעת ואחרי. בפני שר הביטחון טרם הוצגו ממצאי בדיקות שערך הצבא בעניין, ולכן החליט את שהחליט. אגב, הורי תצפיתניות זעמו על מינוי אחד שכן אישר, חרף היות אותו קצין בכיר באותו סטטוס של השניים שקידומם הושהה. אבל בעיקרון, נכון וראוי ששר הביטחון יעבור על המינויים שמובאים בפניו, יחקור ויחפור, ולא יהיה חותמת גומי, ובלבד שיהיה ענייני ומקצועי. יש אומרים שסירובו דלעיל, כמו גם צעדים 'קטנים' נוספים שננקטו בכמה ימים שהוא בקומה ה-14 במשרד הביטחון, הם סמנים קטנים אך מתרבים לכך שכ"ץ והעומד בראש הפירמידה, נתניהו, כבר מחכים ליום שהרמטכ"ל הרצי הלוי יניח את המפתחות בעקבות חלקו במחדל 7 באוקטובר. לא מן הנמנע כי חתימה על הסכם מול לבנון, ככל שתהיה, תהיה הטריגר לכך, שהמלחמה בצפון הסתיימה (אשרי המאמין), והרמטכ"ל יכול להתפנות לביתו.
גם כן סיבה
אחד הצעדים הראשונים של שר הביטחון החדש, ישראל כ"ץ, היה לבטל את המעצרים המינהליים של יהודים. בשנה יוצאים כ-30 צווים כאלה גג, למי שהשב"כ חושד שעומד על סף פיגוע בערבים, ובדרכי חקירה רגילות לא מצליחים להוציא ממנו כלום. הצווים יוצאים רק לאחר בדיקה מדוקדקת, כולל של משפטנים. ובכל זאת, צו מינהלי, כלומר מעצר וחקירות קשות ללא אישור של שופט, זה לא מסתדר טוב עם ערכי הדמוקרטיה. לא בטוח שזו הסיבה ששר הביטחון החדש הביא לביטול צווים אלה (שאם כן, היה עושה כן גם ביחס לישמעאלים). יותר סביר שעשה כן כדי להקפיץ את מדד האהדה לה הוא זוכה בקרב מתפקדי הליכוד, בתקווה שיקודם מהמקום ה-12 הלא-מי-יודע-מה מכובד, בו זכה בפריימריז האחרונים. סביר שעם ההחלטה כאמור הוא יזכה לסיוע מיוסי דגן, ראש מועצת שומרון, לו תמיכה רבה בליכוד.
כך או אחרת, אחד המברכים על הצעד של השר כ"ץ הוא הרב אליקים לבנון, רב השומרון וראש ועדת ההתיישבות של 'רבני תורת הארץ הטובה'. ביום שישי שעבר שוחחו השניים, והרב הציע לשר הביטחון, במסגרת חלופת המעצר המינהלי, שמערכת הביטחון תערב את הרבנים. "התקשורת שלנו עם הנערים יכולה להועיל. לא צריך מעצר מינהלי בשביל זה", אמר הרב. סבבה, ואשרי המאמין. ואני הקטן רק אשאל: אם לרבנים אכן יש השפעה על הקומץ הקטן הזה של נערים בעייתיים לכאורה, למה הרבנים לא השפיעו עליהם שנייה לפני שנחשדו או ביצעו את המעשים שלכאורה מיוחסים להם? אין זה סוד שזה זמן רבנים ביו"ש מסייעים לבקשת השב"כ להרגיע את השטח, כולל במקרים של צעירים ששוחררו ממעצר מינהלי. אבל לא אחת, גם השפעתם אינה עובדת. ואז? "שר הביטחון הנועז שלנו, ישראל כ"ץ, אין מילים", פתח הרב את שיחתו עם הרב לבנון. "כולנו אסירי תודה והודיה על המהלך האמיץ שעשית. ההתנגדות של השמאל היא ההוכחה לכך". נו שויין. אין סיבה או הסבר טובים מ'התנגדות השמאל'? אם זו הסיבה העיקרית, לא בטוח שהיה נכון לבטל את צווי המעצר המינהליים.
בהתייחס לביטול המעצרים המינהליים, הרב יעקב מדן, מראשי ישיבת ההסדר הר עציון, פרסם באתר 7, בין השאר: "המעצרים המינהליים נגד פעילי התיישבות החשודים בהתנכלות מתמשכת לערבים ולרכושם הם דבר רע מאוד כשמדובר בחשדות שאינם לגמרי מוצדקים, וכותב השורות השתתף לא מעט פעמים בהפגנות ובלחץ נגד מעצרים אלו.
"יתר על כן: מעצרים אלו אינם מוצדקים כשישנם פתרונות אחרים שלא מוצו, שבאמצעותם ניתן למנוע את ההתנכלות לערבים. יש במעצרים אלו משהו ברוטאלי, שאינו הדמוקרטיה במיטבה. אולם, ביטול גורף של אפשרות המעצר המינהלי הוא קשירת ידיהם של כוחות הביטחון בכלל ושל השב"כ בפרט, הם מאפשרים להגן בדרך אפקטיבית מהתקפות פרועות נגד ערבים ורכושם.
"…הצעירים הפוגעים בערבים עושים זאת פעמים רבות לא בהכרח נגד ערבי הפוגע ביהודים, אלא גם כלפי סביבתו ברדיוס קטן ולעיתים גם ברדיוס גדול, כלומר, גם נגד ערבים שלא פגעו ביהודים. דבר זה הוא עוול גדול במושגי הצדקה והמשפט, והנזק שהוא גורם להתיישבות היהודית גדול מנשוא. פגיעות אלו מתפרסמות בעיתונות העולם, וישנם אנשי מקצוע היודעים לנצל היטב כל פגיעה לצורך הפרסומת נגדנו, וכך מצטיירת בעולם כל ההתיישבות ביהודה ושמרון כאלימה וכמתנכלת לשלומם של אנשים תמימים.
"התוצאות המעשיות הן סנקציות כלכליות ודברים רבים נוספים. השב"כ, הנאבק בתופעות אלו, עושה שירות גדול וחשוב להתיישבות ביו"ש, והתייצבותנו הכמעט אוטומטית נגדו בגלל זיכרונות אפלים מלפני 30 שנה היא עוול גדול…. עם כל חיבתי לשר הביטחון החדש, אני קורא לו לשקול שוב את הביטול הגורף של מעצרים מינהליים. יש צורך לפקוח עין עליהם, אך לא להימנע מהם במקום שיש צורך". סוף ציטוט
הנצחה – כן. כמה ועל חשבון מי?
ועדת החינוך של הכנסת דנה השבוע בהצעות חוק להנצחות רבנים. בתחילה אישרה הצע"ח שלפיה תשקיע המדינה בהנצחת זכרו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל, מהמנהיגים הרוחניים והפוליטיים של הציונות הדתית. ההנצחה תבוצע בדרך של הקמת מרכז, ובו מכון לחקר פועלו של הרב דרוקמן, ארכיון לאיסוף המידע הרלוונטי ומוזיאון שיציג את מורשתו. מימון אוצר המדינה לשנתיים הראשונות של הקמת המרכז יהיה עד 2.5 מיליון שקלים בשנה. מהשנה השלישית יעמוד התקציב על 5 מיליון שקלים בשנה. למרכז שיקום תהיה מועצה בת 13 חברים, שימונו ע"י שרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות, לתקופת כהונה של 4 שנים. למחרת דנה הוועדה בהנצחת הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
הצעת החוק להנצחת הרב דרוקמן הובאה ע"י ח"כ משה סלומון, שהתחנך בישיבה התיכונית 'אור עציון', בראשה עמד הרב. מי שהביע התנגדות להוצאה כספית כה גדולה יחסית הוא ד"ר אייל צור, עמית בפורום קהלת, שטען כי מדובר בסכומים גדולים למדי בתקופה בה מדינת ישראל נמצאת במלחמה מתמשכת והגירעון התקציבי שלה גדל. "במצב זה אזרחים רבים ומוסדות פיננסיים שונים בישראל ומחוץ לה מצפים מהמגזר הציבורי בכללותו להתנהל באופן יעיל וחסכוני", אמר והביא ראיה מהחוקים שעל גביהם הוקמו המרכזים להנצחת זכרם של יצחק רבין ומנחם בגין ז"ל, שם נקבע כי הקמת המרכזים תמומן מכספי תרומות בלבד. מכיוון שמדובר בהנצחת הרב דרוקמן זצ"ל לא נעים לי להגיד, אבל אני חושב שד"ר אייל צור צודק, ואני גם חושב, שלו היה אפשר לשאול את הרב דרוקמן עצמו, הוא היה משיב כך גם כן.
