שני פסוקים מהותיים מקדימים את פרשת הברכות: "ויְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי. וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה". מדוע הקדימה התורה את נישואיו של עשו עם בנות חת לפרשת הברכות? יתכן שפסוקים אלו מבקשים לתקן רושם מוטעה אודות יצחק. מסיפור הברכות ניתן לכאורה להתרשם, שיצחק אינו מודע לאופיו האמיתי של עשו. יצחק אוהב את עשו ואינו יודע שהוא מהתל בו וגונב את דעתו, כפי שתיארו חז"ל, שהיה שואלו כיצד מעשרים את המלח ואת התבן, כדי להתחזות בפני אביו כמקפיד על שמירת מצוות. יכולנו לחשוב שזו כנראה הסיבה, שיצחק בוחר לברך דווקא את עשו. אך הפסוקים שמתארים את הכאב של יצחק ורבקה מנישואי עשו לבנות חת מלמדים אותנו, שיצחק מודע היטב לדרכו הרעה של עשו.

sandy-millar
הנצי"ב מוולוז'ין בפירושו "העמק דבר" מדייק מלשון הפסוק, שהכאב של יצחק היה שונה מהכאב של רבקה. פעמים כאשר הקשר בין ההורים לילדים הוא טוב, יש גם צפייה שהילדים יתנהגו בהתאם. נשות עשו סברו, שדווקא בשל הקשר הטוב שהיה בין יצחק לעשו לא נורא לעשות דברים שאינם מקובלים, שכן בזכות האהבה תהיה גם "הכלה" שכן זו אהבה שאינה תלויה בדבר. ומצד שני, כאשר יש נתק בין הורים לילדים קל לילדים "לשבור את הכלים" ולהראות שהנתק אינו מועיל. ולכן נשות עשו המשיכו במעשיהן, שהרי ממילא נפרם הקשר שבין עשו לרבקה. מתוך לשון הפסוק שמקדים את כאבו של יצחק לכאבה של רבקה נראה שכאבו של יצחק היה גדול יותר דווקא בשל הציפיות שהיו לו מעשו. למרות זאת, יצחק מבקש לברך את עשו, ומסרב להתנער ממנו, ולהימנע מלתת לו ברכה. אף לאחר התרמית של יעקב, שבאמצעותה הוא זכה בברכות, עדיין יצחק מעונין לברך את עשו בברכות גשמיות. את פירותיה של אותה אהבה מגלים אנו בסוף הפרשה. כאשר יעקב נאלץ לעזוב את הבית לחרן על מנת למצוא אשה, מבין מכך עשו שהוא עשה טעות קשה בכך שהתחתן עם בנות חת – "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו".
יותר מכך, אפשר לדייק מהכתובים, שעשו כואב את הכאב של אביו מנשואיו עם בנות חת ולא את הכאב של אמו. באותה העת, מתגלית ההערכה של עשו לאביו יצחק. בזכות אותה אהבה, שהרעיף עליו על אף שסר מהדרך, הוא מבקש לעשות נחת רוח לאביו, ומחליט לשאת אשה שלישית מבנות ישמעאל ולא מבנות כנען: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם …". גם כאן מסביר הנצי"ב, שעשו עשה זאת כדי לרצות את הוריו ונראה שיש ליצחק חלק מרכזי בכך. יתכן אם כן, שניתן לפרש את הפסוק: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" באופן שונה מהפירוש המקובל: אמנם יצחק ורבקה אוהבים את יעקב יותר מעשו, אבל יצחק אוהב גם את עשו אעפ"י שציד בפיו. יצחק לא מוכן לוותר על עשו ולכן מרעיף עליו אהבה גם כאשר הוא סוטה מן הדרך הנכונה.
אהבת יצחק לבנו עשו, היא שגרמה לשינוי בדרכו של הבן, שביקש לרצות את אביו. נלמד מכאן שאל לנו לוותר על אף ילד, כולם אהובים!