מאז נעלם יוסף, יעקב ממאן להתנחם וחי בדכדוך ובעצבות מתמדת. הצער הגדול גרם לכך שזקנה קפצה עליו. נקודה זו מובלטת במפגש שמתרחש בין יעקב לפרעה. כאשר יעקב מגיע מצרימה הוא נפגש עם פרעה, ששואל אותו שאלה קצרה: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ". יעקב עונה תשובה ארוכה ומפורטת: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי … ". פרעה ביקש בנימוס לדעת מה גילו של יעקב, וספק אם ציפה לתשובה כה מפורטת. הרמב"ן מסביר, שיעקב האריך בתשובתו משום שהבין שהשאלה נבעה ממראהו הזקן שהיה חריג במצרים. לכן, הדגיש יעקב לפרעה, שהסיבה למראהו הוא לא מפאת גילו המתקדם אלא משום שזקנה קפצה עליו בעטיין של צרות.
התיאור הקשה שנותן יעקב לסך שנות חייו ואיכותן הרעה בפני פרעה גרר ביקורת מצד חז"ל: " אמר ר' שמעון בן יוחאי לפי שקרא תיגר בשלושים ושלש תיבות (=מילים) לפיכך נמנע מחייו שלשים ושלש שנה". לדעתם, התבטאותו של יעקב היתה אומללה, ועליה שילם מחייו שלושים ושלוש שנים. אולם ניתן לפרש את דבריו של יעקב גם באופן אחר. אחרי שנים שחיו בהרגשה שיוסף מת, בשעה שהגיעה הידיעה שיוסף חי, יעקב עובר טלטלה נפשית. תחילה יעקב אינו מאמין: "וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא הֶאֱמִין לָהֶם", ובהמשך: "וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם". זה השלב שיעקב מקבל כוחות והולך לפגוש את יוסף. המפגש עם יוסף הופך את יעקב לאדם חי, אבל באותו רגע הוא חש גם שהגיע לנקודת הסיום של חייו: "אָמוּתָה הַפָּעַם אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ כִּי עוֹדְךָ חָי". יעקב זכה לאושר גדול בראותו את יוסף לאחר שנים רבות של צפייה וכעת משהגיע אל פסגת האושר, טוב יהיה לו לסיים את חייו (רש"ר הירש).

ניתן לפרש גם, שהאבל של יעקב על יוסף היה כה כבד עד שאפילו המפגש עמו כבר לא היה בו כדי לחזק ולנחם אותו. אמנם הוא זוכה לראות את יוסף אבל ביטולה למפרע של סיבת האבל אינה יכולה להשיב את המצב לקדמותו. ואכן, מיד לאחר פגישה אחת בלבד עם יוסף, יעקב מרשה לעצמו לסכם את חייו בפני פרעה: "מעט ורעים היו ימי שני חיי". גם הבשורה הטובה, שיוסף עודנו בין החיים לא יכולה למחוק את שברון הלב ואת הצער שאין עמוק ומכמיר ממנו. חייו של יוסף היו ארוגים עם חייו של יעקב וחסרונו היה כה קשה עבורו, שגם לאחר הפגישה עמו הוא אינו יכול להשתחרר לגמרי מהצער שליווה אותו במשך שנים רבות. יעקב חי בשיברון לב גדול, ועל אף שנהג בגבורה בניסיונות רבים שעבר בחייו, צער השכול פגע בו בעוצמה רבה.
לצערנו, בשנה האחרונה יש בתוכנו רבים שחיים את השכול ומצויים בשברון לב. אלו רגעים שאנשים עלולים להרגיש כאילו המצב לעולם לא ישתנה. שברון לב יכול למוטט אפילו את האישיות החסונה והחזקה ביותר. הוא עלול לגרום לנו להיות מדוכדכים, כועסים, מובסים ועם תחושת חוסר גדולה. גם לאחר שיעקב פגש את יוסף הוא נשאר עם התחושה של שברון לב.
פרשת יוסף ומשפחתו מציפה גם את סוגיית החטופים שכבר 455 ימים גורמת לאומה כולה שיברון לב. ככל שחולף הזמן אצל רבים גובר הייאוש על התקווה. יש לקוות שבקרוב ממש נראה את החטופים שבים הביתה. או אז ההתרגשות תהיה דומה מן הסתם לזו שהיתה במפגש של יעקב עם יוסף. יש לממש כל הזדמנות שתוכל להשיב את החטופים לביתם, משהו שיקל על שברון הלב של המשפחות כמו גם שברון הלב הלאומי שלנו, ובוודאי ימנע גם קרע גדול יותר בעם.