על צעירים שבוחרים להתנתק מהוריהם

בהתחלה כששמעתי את הסיפור הזה, לא באמת האמנתי שהתופעה הזו קיימת. זה היה נראה לי הזוי, מופרך, מופרע. אבל אחר כך התחלתי לקבל יותר פרטים על המקרה הזה, ובא לי להקיא: מסתבר שאחת הבנות של זוג הורים שאני מכיר, החליטה לנתק את הקשר עם ההורים שלה.

כששמעתי את זה בפעם הראשונה שאלתי: "מה? למה? איך אפשר בכלל להתנתק מההורים שלך? מה זה השטויות האלו?". אשתו של חבר שלי ניסתה להסביר לי: "ילד שהייתה לו מערכת יחסים רעילה עם ההורים שלו והנוכחות של ההורים שלו מזיקה לו בחיים – אתה מצפה שהוא ימשיך להיות איתם בקשר? אני יודעת את זה כי גם לי קרה מקרה דומה. אז אני לא מתנתקת מההורים שלי לגמרי, אבל אני כמעט לא מדברת איתם. הפעם האחרונה שדיברתי איתם הייתה לפני יותר משנה… להגיד לך שזה לא כואב לי? זה כואב לי, אבל הקשר איתם כואב לי יותר. החלטתי שאני צריכה לנקות מהחיים שלי אנשים שלא עושים לי טוב… לקח לי זמן לקבל את ההחלטה הזו, אבל עכשיו אני שלמה איתה. החיים קצרים מדי בשביל לשרוף אותם על קשרים שהורסים אותנו".

חשבתי על הדברים שלה, ואז נתקלתי בכתבה הבאה מתוך "הארץ": "עדיף להיות יתום מלהישאר בן ערובה: היועץ שמעודד אנשים להתנתק מהוריהם. שיטת פטריק טיהאן, שתופסת תאוצה ברשתות החברתיות, טוענת שילדים־בוגרים שסובלים מטראומת ילדות צריכים לנתק קשר עם הוריהם".

אני לא מכיר את הפטריק טיהאן הזה ולא יודע מה הסרט שלו בחיים. מה שאני כן יודע זה שחז"ל כתבו בתלמוד הירושלמי, פרק א, משנה א: "שאלו את רבי אלעזר: עד היכן כיבוד אב ואם? אמר להם: כדי שיטול ארנקי ויזרקנו לים בפניו, ואינו מכלימו". רבי אליעזר עונה: אפילו אם אחד ההורים לוקח את הארנק וזורק אותו לים בפני הילד – יש לכבדו, ואין לבייש את ההורה המבצע פעולה זו.

אתה הבנת את זה, אדון פטריק טיהאן? יכול להיות שההורים שלנו גידלו אותנו עם טעויות וכל מיני שריטות. יכול להיות שהם לא היו שם בשבילנו כשהיינו צריכים. יכול להיות שהם לא תמכו בנו כשממש היינו צריכים שינגבו לנו את הדמעות. ויכול להיות שהם היו עסוקים כל היום בעבודה, ובקושי נשאר להם זמן איכות איתנו – הכל נכון.

אבל הם עדיין ההורים שלנו! אלו שנתנו לנו ביחד עם א-לוהים את החיים שלנו בעולם הזה. אלו שקמו באמצע הלילה בשביל להרגיע אותנו. אלו שהפסיקו לספור את הפעמים שבהן הם לכלכו את הידיים שלהם בשביל הניקיון שלנו. אלו שגם בשתיים לפנות בוקר יטוסו להציל אותנו – מהם אנחנו רוצים להתנתק?

ואם הם באמת יוצרים מערכת ערכים שהיא רעילה עבורנו, אז וואלה, בוא ננסה להתמודד. להגביל. לווסת. לעשות בחוכמה. אבל לנתק איתם קשר? בסופו של דבר, בחיים האלו גלגל מסתובב בעולם. ולכן, כל ילד שניתק את הקשר עם ההורים שלו ויהפוך בעצמו לאבא, אולי יום אחד גם הם יחשבו שההתנהגות שלו רעילה להם. ומה אז?

ואולי זה בכלל קשור לפוסט-מודרניזם ולקדושת המימוש העצמי ולעיקרון שיישרף העולם. אנחנו צריכים ליהנות מהעולם הזה כמה שניתן ולהגשים את עצמנו בכל מחיר. גם בשריפת הקשר והלב של ההורים שלנו. אבל יש לי תחושה שכל הילדים שעשו את זה, 'הגשימו' את עצמם וניתקו את מערכת היחסים שלהם עם ההורים שלהם, בסופו של דבר לא באמת שמחים והאושר מהם והלאה. ובלילה, הם מנגבים לעצמם את הדמעות.