סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתבמהלך המלחמה נשאלתי כמה פעמים האם מותר להשתמש בכספי "מעשר כספים" כדי לרכוש ציוד צבאי. כך, למשל, עם בוא החורף, שאלו לוחמים, שכמובן מקבלים מעילים צבאיים תקניים, האם יוכלו לרכוש בכספי מעשר גופיות, כובעים, מעילים, כפפות ושאר ציוד חורף איכותי ויקר יותר. במקרה אחר, שאל לוחם האם יוכל להזמין ברשת כוונת טלסקופית ייחודית לכל חבריו לצוות. גם כאן, הצבא מספק את ללוחמיו את אמצעי הלחימה הנדרשים, אך לעיתים ניתן לרכוש ציוד יקר ומשוכלל יותר, ונשאלת השאלה האם מותר להשתמש לשם כך בכספי מעשר.
בפרשת השבוע, פרשת 'ויצא', מתחייב יעקב אבינו: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". בפירוש "דעת זקנים", שהוא לקט מדברי ראשוני אשכנז בעלי התוספות על התורה, הזכירו כאן את מדרש חז"ל כי יעקב אבינו תיקן לתת "מעשר מן הממון". התורה מצווה על תרומות ומעשרות מן היבול החקלאי, וכן על מתנות נוספות הקשורות לבעלי החיים, אך יעקב אבינו תיקן שיפריש אדם עשירית מכל ממון שיש לו.
בתלמוד הבבלי לא הוזכרה חובה מפורשת להפריש מעשר כספים, וגם ברמב"ם השיעור של "עשירית נכסיו" הוזכר כשיעור וכמידה בנתינת צדקה, אך לא כחובה עצמאית להפריש עשירית מן הממון. אף שיש פוסקים שראו במעשר כספים מצווה מדאורייתא, או לפחות מצווה מדרבנן, הרי שלדעת פוסקים רבים מאוד, מעשר כספים הוא מנהג טוב וראוי שאין בו חיוב.
אמנם, אף על פי שאין חיוב בדבר, אחד המקורות המרכזיים לדין מעשר כספים הוא בדברי התוספות במסכת תענית (דף ט'). בגמרא שם הוזכרה הדרשה הידועה: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר". על דרשה זו מצטטים התוספות באריכות רבה את המדרשים הרואים מעלה גדולה במצוות מעשר כספים. ובכן, חובה גמורה אין כאן, אבל סגולה חשובה ויקרה לפרנסה ולעשירות – בהחלט כן.
נחלקו הפוסקים מהו הייעוד הנכון למעשר כספים. אין חולק על כך שמי שיכול לתת מעשר כספים כצדקה לעניים – זו הדרך הראויה והמומלצת ביותר. כך פסק הרמ"א (יורה דעה, רמ"ט א'): "ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה, כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה, רק יתננו לעניים". אך רבים מן המפרשים שם (ובראשם המהרש"ל והש"ך, וכן דעת שו"ת חתם סופר, יורה דעה רל"א ועוד) חלקו על כך וקבעו שאדם יכול להשתמש בכספי מעשר לצורכי מצווה. כך, למשל, ציטט הש"ך: "וכן לקנות ספרים ללמוד בהם, ולהשאילן לאחרים ללמוד בהם, אם לא היה יכולת בידו ולא היה עושה אותה מצוה – יכול לקנות מן המעשר". כלומר, כל מצווה שאדם לא יוכל לקיים בלי כספי המעשר – מצדיקה את השימוש בהם. מסתבר, שהיות וכפי שהוזכר לעיל הרבה פוסקים ראו את מעשר הכספים כמנהג בלבד, ולא כחיוב גמור, דעתם הייתה שניתן להרחיב את השימוש בו.
emil-kalibradov
אלא שהפוסקים האחרונים (ראו בהרחבה רבה בשו"ת ציץ אליעזר, חלק ט' סימן א' פרק ב') מדגישים: אין אפשרות להשתמש בכספי מעשר לצורך מצווה אישית ופרטית. כך, למשל, מי שאין לו כסף לקנות ארבעת המינים או נרות חנוכה – ייתכן שמצבו הכלכלי פוטר אותו מהפרשת מעשר כספים, אבל כאמור הוא לא יוכל להשתמש בכספי המעשר שלו עצמו כדי לקיים את המצווה ולצאת ידי חובתו. כוונת הש"ך ושאר הפוסקים המתירים שימוש בכספי מעשר לצורך מצווה היא באחד משני מצבים: א) כאשר מדובר על הידור מצווה, כגון אם אדם מבקש לרכוש חנוכייה יקרה לחנוכה. הוא יכול היה לצאת ידי חובה בחנוכייה פשוטה, אבל מבקש להדר במצווה, ואת זה יוכל לרכוש מכספי מעשר; ב) כאשר מדובר על מצווה שיש בה תועלת גם לאחרים, כגון לתרום לבית הכנסת או לספרי קודש שישמשו את הרבים.
לאור הגדרות אלה, מסתבר שיש מקום להתיר רכישה של ציוד צבאי משוכלל מכספי מעשר כספים: ראשית, פשוט וברור שכל הנצרך לצורך צבאי ומבצעי – הוא צורך מצווה, והינו חלק ממלחמת מצווה של "עזרת ישראל מיד צר"; שנית, בדרך כלל מדובר על ציוד שאדם לא רוכש לעצמו באופן פרטי, אלא לכלל חבריו ליחידה, ואם כן נמצא שמדובר על צורך לרבים; שלישית, הציוד הנצרך הוא בדרך כלל בגדר "הידור מצווה": אפשר לקיים את הפעילות המבצעית גם בלעדיו, והוא נועד לסייע ולשדרג פעולות אלה או אחרות.
אמנם, אף שההיתר הנ"ל די מבוסס מצד מקורות ההלכה בתורתם של אחרונים, השבתי הלכה למעשה להרבה מן השואלים שעדיף לא להסתמך על כך. כאשר לוחם מרגיש שחסר לו ציוד – עליו לפנות למפקדיו, ולדרוש לקבל את כל מה שיזדקק לו כדי לנצח במלחמה. כמובן, צה"ל מקבל גם תרומות – באופן סדור ובהתאם לפקודות – וגם בדרך זו ניתן לספק ללוחמים את כל מבוקשם. לעניות דעתי, מבחינה צבאית ופיקודית, אלה הדרכים הנכונות יותר. אמנם במצבים שבהם יש צורך מיוחד, שלא בא על פתרונו בדרכים המקובלות, מסתבר שאכן ניתן יהיה להשתמש גם בכספי מעשר כספים, וגם הנוהגים כך יזכו בעזרת ה' להבטחה: "עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר".
