יצחק והצחוק

לאחר שאברהם נצטווה על המילה כאות ברית בין הקב"ה לבין זרעו אחריו, אברהם קיבל הודעה מפתיעה על הולדת זרעו אחריו. הודעת הקב"ה הייתה: "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו". תגובת אברהם הייתה: "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד". רש"י: "וקראת את שמו יצחק – על שם הצחוק".
בביקור שלושת האורחים אצל משפחת אברהם, שרה שמעה את בשורת הלידה מפיהם, ותגובתה: "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן".
ההבטחה קוימה: "וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר דִּבֶּר אֹתוֹ אֱ-לֹהִים: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת שֶׁם בְּנוֹ הַנּוֹלַד לוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה לּוֹ שָׂרָה יִצְחָק". מוטיב הצחוק ממשיך גם לאחר הולדת יצחק, בתגובתה של שרה: "צְחֹק עָשָׂה לִי אֱ-לֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצְחַק לִי".
פירושים שונים וסותרים ניתנו לצחוקם של אברהם ושרה, בהישמע הבשורה להולדת הבן.
רש"י: "אברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה". לפי הרמב"ן תגובת שניהם הייתה מתוך שמחה. שרה לא לגלגה אלא נתנה הסבר לשם יצחק. רש"ר הירש קובע שאצל שניהם הצחוק בא על ההודעה המגוחכת ולא מתוך שמחה.
מחקרים בנושא הצחוק במסגרת מדע הגלוטולוגיה (Gelotology) העוסק בחקר הצחוק ובהשפעתו על בני אדם מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית, עשויים לתת תשובה למגוון הפרשנויות.
הצחוק הינו תגובה מיידית ולא רצונית של הגוף לגירוי חיצוני או פנימי. כשהאדם צוחק הגוף משחרר אנדורפינים שהם חלק מקבוצה של חומרים כימיים המצויים באופן טבעי במוח, ומסייעים לשיכוך כאב ולשיפור מצב הרוח.
צחוק יכול להיות ביטוי לתחושת עונג ולרגשות חיוביים כמו שמחה ואושר, והוא יכול להיגרם גם ממבוכה. אדם נבוך עלול לאמץ את הצחוק כדי להסתיר את מבוכתו. צחוק גורם לשחרור רגשות מודחקים כמו: עצב, כעס ופחד. פרויד מיחס לצחוק חשיבות עצומה ומתאר אותו כ"מתנה נדירה ויקרת ערך והגבוה מבין מנגנוני ההגנה".
לפי זה ניתן להסביר שאצל אברהם ושרה הצחוק היה רפלקס גופני לא רצוני, על רקע המבוכה שפקדה אותם בהישמע הבשורה יוצאת הדופן, לאחר שנים של תחושות תסכול ועצב, שהתחלפו להן בתחושות שמחה ועונג רב בהולדת יצחק.
(לך לך תשע"ט)