לָבָן

דמותו של לבן הארמי מצריכה לימוד, כדמות שדפוסי פעולתה נמשכים עד ימינו. זה לבן הארמי, אחיה של רבקה, שעליו אנו אומרים בהגדה של פסח שהוא גרוע אפילו יותר מגדול הרשעים פרעה: "צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל'.

לכאורה, לבן הוא שיא הנחמדות, אולם מאחורי דמותו מסתתר האויב המתוחכם והמסוכן ביותר לעם היהודי. לא בכדי אמרו חז"ל ארמי=רמאי. כבר במפגש הראשון איתו, ביקשו חז"ל להפנות את תשומת ליבנו לצביעותו ולתאוות הבצע שלו: "וַיָּרָץ לָבָן אֶל הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל הָעָיִן… וַיְהִי כִּרְאֹת אֶת הַנֶּזֶם וְאֶת הַצְּמִדִים עַל יְדֵי אֲחֹתוֹ…". בהמשך, לבן בצביעותו מחבק ומנשק את יעקב ופונה אליו במילים יפות: "וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ… וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה… וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב הֲכִי אָחִי אַתָּה".

כל זה מהשפתיים ולחוץ. בפועל, לאחר שלבן משעבד את יעקב שבע שנים, הוא מחליף לו את רחל בלאה. בהמשך ימשיך לבן להתעלל ביעקב בדרכים שונות. על השנים הקשות, יאמר יעקב בכאב גדול: "הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי. זֶה לִּי עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּבֵיתֶךָ עֲבַדְתִּיךָ אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בִּשְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים בְּצֹאנֶךָ וַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים".

יעקב חש את האווירה הקשה בבית לבן: "וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן לֵאמֹר לָקַח יַעֲקֹב אֵת כָּל אֲשֶׁר לְאָבִינוּ וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה… וַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ עִמּוֹ כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם", ומתוך כך הוא פונה לנשותיו, בנותיו של לבן, ואומר להן: "וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים". תשובת בנותיו של לבן ליעקב לא מותירות ספק בדבר אופיו ורשעותו של לבן: "וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה וַתֹּאמַרְנָה לוֹ הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ. הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ כִּי מְכָרָנוּ וַיֹּאכַל גַּם אָכוֹל אֶת כַּסְפֵּנוּ". כדי להציל את משפחתו יעקב נאלץ לברוח מלבן, וזה האחרון רודף ומאיים עליהם: "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע".

זה לבן. התחיל במילים "אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה הֲכִי אָחִי אַתָּה", מסיים במילים "לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע". ובין לבין כל חייו רשעות ורמאות, התנכלות למשפחתו ורצון לנתק את המשכיות העם היהודי. לכן, בהגדה של פסח נאמר עליו שביקש "לעקור את הכל".

לבן הוא האויב המסוכן ביותר. במתק שפתיו וחלקלקות דיבורו יש כדי להטעות, אולם כוונותיו זדוניות. משום כך, מבקשים חז"ל להזהירנו מפני הצבועים לדורותיהם: "וְהַצִּילֵנִי מִיַּד בְּנֵי נֵכָר אֲשֶׁר פִּיהֶם דִּבֶּר שָׁוְא וִימִינָם יְמִין שָׁקֶר" [תהילים קמ"ד].