גם בשעות החשוכות של הלילה

שני לילות דרמטיים של בדידות עוברים על יעקב אבינו. האחד תחילתו בשקיעה והשני סיומו בזריחה.

הלילה הראשון מתרחש כאשר יעקב בורח מפני עשיו אחיו המתנכל להורגו ואף אומר זאת בפירוש: " ..וְאַהַרְגָה אֶת יַעֲקֹב אָחִי". עם שקיעת השמש מבקש לו יעקב מקום להניח את ראשו ללינת הלילה: "וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ". עם זריחת השמש קורא יעקב למקום הזה- "בֵּית אֵל".

יחלפו עשרים שנים קשות על יעקב ומשפחתו שהקים בחרן, שנים של התמודדויות ומאבקים בלתי פוסקים עם חותנו לבן וגיסיו.

בדרכו חזרה ארצה, בלילה לפני המפגש הטעון והדרמטי עם אחיו עשיו, כאשר עדיין לא ברורות כוונותיו של זה האחרון, למשך זמן מסויים נותר יעקב לבדו ואז הוא נתקל באויב בלתי צפוי, שלא ברור מי הוא, מה רצונו ומה כוונותיו. יעקב משנס מותניו, מגייס את כל כוחותיו ונאבק איתו קשות עד עלות השחר: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר".

עם עלות השחר מבין האיש המסתורי כי לא יוכל לנצח את יעקב והוא מסתפק בפגיעה בירכו של יעקב. כשם שעשה לאחר הלילה הראשון בנתינת שם עם משמעות למקום בו התרחש האירוע -'בֵּית אֵל', כך גם הפעם נותן יעקב שם למקום: "וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱ-לֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי".

במובנים רבים, סיפורו של יעקב הוא גם הסיפור ההיסטורי של העם היהודי כולו לדורותיו, ובמובנים רבים הוא גם הסיפור הפרטי של רבים מאיתנו.

תחושת הבדידות, המאבקים הבלתי פוסקים, האוייבים המאיימים והתוקפים שוב ושוב- כל אלו אינם רק סיפורו הפרטי ההיסטורי של יעקב, אלא גם סיפורה של האומה ושל כל אחד מאיתנו.

במבט על היסטורי ידענו והצלחנו לנצח, כי ידענו שבסופו של דבר יעלה השחר גם במובן הפיזי וגם במובן המטאפורי של המילה, השמש תזרח, הדברים יתבהרו, האמת תצא לאור, וגם אם נכאב ונצלע בעקבות הפגיעה בנו- נמשיך לצעוד אל עבר היעד.

באופן סמלי, מילות השיר של אופיר כהן ויגל אושרי, שהפכו להיות כמעט ההמנון של מלחמת חרבות ברזל:

"גם בשעות החשוכות של הלילה,תמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לך
את עצמך, את הדרך הביתה, תמיד זה הכי חשוך לפני הזריחה"

מתכתבות בדיוק עם הרעיון הזה של הקושי בלילות החשוכים, בצד האמונה והאופטימיות שעוד תזרח השמש, שתמיד יהיה כוכב קטן שיאיר לכולנו, ועוד יהיה טוב, ועוד יותר טוב, ועוד יותר טוב.

את השם של העם שלנו, עם ישראל, קיבלנו לאחר ההצלחה במאבק בלילה ההוא: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל".

גם בעת הזו, אל נוכח גבורת חיילינו ואזרחינו בשנה האחרונה, נחזור ונישא בגאון את שם עמנו- יִשְׂרָאֵל. וב"ה עוד יעלה השחר ותהיה גבורת דורנו לשם לתהילה ולתפארת לדורות עולם.