הרב יובל שרלו (ראש ישיבת אורות שאול תל אביב וראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר)בשבוע שעבר הלך לעולמו ניצב בדימוס מאיר קפלן ז"ל, שהקים את המחלקה לזיהוי פלילי במשטרה ועמד בראשה. עובדת היותו של שומר מצוות ונאמן בברית התורה בראש מחלקה זו, הביאה לשלושה עניינים משמעותיים ביותר במחשבה על משטרה יהודית. ראשון שבהם הוא ההתנהגות הפרטית של אדם שומר מצוות במשטרה. שאלות רבות עומדות במוקד המפגש בין ההלכה והמשטרה. בעוד שבסוגיית הצבא וההלכה נכתבו מאמרים ופסקי הלכה רבים, והדברים אף ממומשים בפועל, ואף נוצרה מסורת הלכתית להפעלת הצבא – לא כן הדברים במשטרה. מעט פסקי הלכה נכתבו על ידי הרב הרצוג, מכון צמת והמכון לטכנולוגיה והלכה, שהתמודדו עם כמה מהשאלות המעשיות של המשטרה, אולם לכלל משנה סדורה ומסורת הלכתית לא הגיעו הדברים.
רמה שנייה היא רמת המדיניות ההלכתית. כאן עולות שאלות קשות בהרבה, שאינן נוגעות לדרכי ההפעלה הטכנית של המשטרה, כי אם לשאלות של מדיניות כללית – מה משקלו של טובת הציבור ושלומו במסגרת שיקול הדעת ההלכתי – האם מותר, לדוגמה, לצוות זיהוי פלילי לאסוף טביעות אצבעות ממקום בו התרחשו עבירות רכוש בשבת, על אף שאין מדובר בפיקוח נפש כלל, בשל החובה הכללית לוודא שיום השבת לא ייהפך לגן עדן לפושעים; האם יש דרכי חקירה יהודיות, שאינן פוגעות בכבוד האדם ובחירותו, ולהפעיל כלים אחרים לשבירת חשודים ולהתמודדות עם עבירות פליליות וכדו'.
ברם, הרמה העיקרית שיש לעסוק בה, היא שאלת המדיניות הכללית של משטרה יהודית. לא הצטמצמות בשאלת שבת ומשטרה, כי אם שאלות כלליות בהרבה. דוגמה לדבר: האם ניתן לפתח מערכת אכיפה וענישה יהודית, הקרובה יותר ל"עבד עברי" וערי מקלט ופחות לעונש הברברי והלא אנושי כמו בתי סוהר; כיצד יש להקצות את המשאבים – האם להתמודדות עם עבירות מרמה חמורות הפוגעות בחברות הגדולות או שיש להקצות יותר להתמודדויות עם העבירות הקטנות הפוגעות באופן ישיר באזרח הפשוט –
אין להתבונן על סוגיות אלה רק מנקודת התצפית של הפעלת משטרה יהודית. הן יכולות ללמד על האתגר הגדול העומד בפנינו, במגוון עצום של נושאים.
התמודדות עם שאלות אלה אינה יכולה לבוא רק מעולמה של הרבנות. לעולם יהיה הרב חיצוני למערכת. העלאת הנושאים, הכרת המציאות, הצעת האפשרויות וכדו' באה ביתר שאת וביתר עוצמה כאשר מדובר על אנשים מבפנים, שהם אנשי מקצוע מעולים שזכו להכרה ולהוקרה, והם אנשי תורה נאמנים המבקשים לממש את עולמם הרוחני בעולמם המקצועי.
בדרך זו יכולים ללכת בנקאים ורואי חשבון ולשאול את עצמם מה תרומת תורת ישראל לדרכם – הן במישור היושר האישי הפשוט והחובות כלפי הלקוח, הן במישור ההתמודדות עם שאלות אתיות רחבות היקף ונאמנות כלפי היושר הציבורי, והן במישורים רחבים יותר העוסקים במדיניות כלכלית, בשער הריבית, ביחס שבין שוק חופשי למחויבות חברתית ועוד ועוד. בדרך זו יכולים לפסוע גם נהגים מקצועיים, שאף להם יש יכולת להשפיע הן על התנהגות הנהג הבודד, הנוהג בדרך ישרה ואינו מזיק לבריות, ואף גומל חסד בדרכו ואינו מותיר אדם הזקוק לעזרה בצד הדרך, והן על שאלות ציבוריות כלליות הנוגעות למדיניות התחבורה בישראל, ולחלוקת המשאבים הצודקת בשאלת התחבורה הציבורית והפרטית.
דברים אלה אינם חדשים, אולם הם מקבלים משנה תוקף בימים אלה, בהם אנו למדים עד כמה צריך להיות "בתוך" ולא מבחוץ. בשעה שתורה תורת ישראל את דרכה, והצעותיה לסדר המדינה תהיינה מקצועיות, בעלות אופק ראיה רחב, קשורות במסורת ישראל ובהלכה, תוך ניצול העובדה שבניה נושאי דגל הציונות הדתית אכן מצויים בכל תחום מקצועי וחברתי, היא תביא לתיקון עולם גדול בדרכה של תורה, ובסידור המציאות באופן הראוי למדינה יהודית.
(אמור תשס"ד)
