מערכת שבתוןאל״מ (במיל׳) אבי קדיש
קצין מבצעים בכיר, פעיל חברתי ואבא ל-4 משרתים
מעשה באישה שתקעה יתד, נטעה כרם והקימה ביתה אי שם בהרי השומרון. גידלה לתפארת ארבע בנות ושישה בנים והתברכה בעשרות נכדים ונכדות. ב-7 באוקטובר שכלה את בנה אהובה, רס"ן אור יוסף רן (אורוש) הי"ד, אשר מסר נפשו בקרבות בכפר עזה בעודו נלחם כתף אל כתף עם אחיינו הראל, הנכד הגדול של האישה מהשומרון. במצוותה, אורוש נטמן באדמת חוות גבעות-עולם בה נולד.
מפרוץ המלחמה ועד עצם הרגע הזה משרתים במילואים כל חמשת הבנים האחרים. ביחידות הכי קרביות בעזה, בלבנון, בשכם ובג'נין. אין יום ללא דאגה אין לילה ללא כאב. שרונה רן הוא שמה של האישה מהשומרון. אחותי. גיבורת ישראל. כמה "שרונות" אתם מכירים?
כמו שרונה אחותי, ישנן עוד אלפי גיבורות ישראל אימהות, רעיות, אחיות ובנות של לוחמים ולוחמות. הן גרות בעיר, בכפר, בקיבוץ ובהתיישבות הצעירה. הן שונות זו מזו, מחזיקות בשאיפות ובהשקפות שונות, דתיות וחילוניות, אך כולן מאוחדות באמונה שהבן, הבעל או האח יצאו למלחמת מצווה.
מתחילת המלחמה מתחדדת לנגד עינינו ההבנה שבישראל של סוף 2024 יש צורך לזנוח חלוקות שמייצגות קונספציות שגויות של דתיים-חילוניים או ימין-שמאל, ולכרות בינינו את הברית הישראלית החדשה – ברית המשרתים. את ברית המשרתים תמצאו בכל טנק, מוצב ונגמ"ש. הלוחמים שלנו רואים בכך דבר מובן מאליו. כך גם אנו צריכים לראות זאת.
אם אנחנו רוצים לקיים מדינה בטוחה, איתנה ותוססת חיים – כולם חייבים לשרת. לא רק בגלל שכך הוגן וצודק, אלא כי כתפי הלוחמים שלנו אינן מספיקות כדי לשאת לאורך זמן את עומס הביטחון. צה"ל זקוק בדחיפות ל-10,000 לוחמים לפחות כדי לחזור לגודלו, הלא מספק, מלפני המלחמה. אין שום מקור אפשרי אחר ללוחמים אלה מלבד באמצעות גיוס רבבות הצעירים החרדים. זאת האמת הפשוטה והיא ידועה לכל מקבלי ההחלטות. כל גדוד חרדי סדיר המונה כ-400 איש אשר יוצב בבקעה, באיו"ש או ביישובי קווי העימות, ישחרר 14 גדודי מילואים מחודש שירות בשנה. למעלה מ-150,000 ימי מילואים! שלא לדבר על העלות העצומה הנחסכת לקופת המדינה.
שוו בנפשכם את התרומה להקלת הנטל אשר תאפשר חטיבה או אוגדה חרדית שלמה. יחידות חרדיות "סגורות" שישמרו על קוצו של יו"ד מבחינה דתית ותרבותית. מדובר בפוטנציאל אדיר שיחזק עד מאוד את ביטחון ישראל ואת יסודותיה החברתיים.
מה שתמצאו בכל נגמ"ש לא הגיע אל הכנסת
אך למרבה הבושה, למרות כל מה שקרה לנו ב-14 החודשים האחרונים, ההנהגה של יום האתמול רוקמת קומבינת השתמטות מעוותת המסכנת את ביטחון המדינה ומועלת באמון הלוחמים. בעוד הלוחמים מוסרים נפשם, המילואימניקים נקרעים ובני המשפחות נטרפים מדאגה, רבבות צעירים חרדים יושבים בביתם. רבניהם קוראים להם לזרוק לאסלה את צווי הקריאה ובזים לשילוב של תורה והגנה. ברוב חוצפתם הם גם מלינים על קיצוצי תמיכה במשתמטים ומקוננים על שנתם הנטרפת מחשש לדפיקה בדלת של קצין עם צו גיוס.
תחת איומי החרדים לפרק את הקואליציה, מקדם שר הביטחון ישראל כ"ץ, בשליחות ראש הממשלה, את מה שמכונה "חוק גיוס חדש". אבל בואו נקרא לילד בשמו: זוהי קומבינת השתמטות על מלא, שכן במסגרתה אף חרדי לא יהיה מחויב להתגייס בניגוד לרצונו, לא יוטלו סנקציות אישיות על המשתמטים, וסנקציות שכבר הוטלו בעבר יבוטלו רטרואקטיבית. במילים אחרות, גם אם אפס חרדים יתגייסו, לא תהיינה לכך כל השלכות. כדי להסוות את מהותו האמיתית של החוק, יוצג בו "יעד גיוס" של כמה אלפי חרדים בשנה. אך זהו בלוף שקוף: הצבא לא יוכל לכפות על אף חרדי להתגייס, אלא רק על מי שמסכים לכך מרצונו החופשי. מי יהיו אלה, אם בכלל? בעיקר מבוגרים בעלי משפחות שישמחו לשרת בתפקידי עורף בשכר מלא, נושרים שאינם חלק מהמגזר החרדי, ואולי גם כמה צעירים ספרדים חסרי פרוטקציה. המילואימניקים ימשיכו להיקרע, צבא העם יתאייד, נזעק "חילוף" מתחת לאלונקה ואף לוחם חרדי אחד לא יגיע.
השליחות ההיסטורית של הציונות הדתית
השירות בצה"ל הוא לא "עוד נושא" במחלוקת. זוהי אבן הפינה לאחדות הגורל והביטחון של המדינה שלנו. ולמרות זאת, למרבה התדהמה, ראשי מפלגת הציונות הדתית אשר בניה בחזית הלחימה, אשר בוחריה משלמים את המחיר הכבד ביותר ואשר ערכיה תורה ועבודה, אלה מתרפסים בפני החרדים, מוחלים על כבודם ומתבוססים בשתיקתם.
בני ובנות הציונות הדתית, שמובילים באומץ לוחמים בשדה הקרב ומחנכים ילדיהם למסירות נפש למען עם ישראל, צריכים לצאת עתה ולקרוא באומץ למנהיגיהם להתעשת – להבטיח את עתיד המדינה ולא את שלומה של הממשלה – ולהצביע נגד חוק ה"גיוס" הנפסד הזה.
למענה של שרונה, לזכרו של אורוש הי"ד, לזכרם של כל גיבורי ישראל ולכבודם של הפצועים והלוחמים, אני מבקש מכם: תובילו. אם לא עכשיו, אימתי?
