מערכת שבתוןד"ר אליעזר היון, חבר בתנועת 'הנתיב השלישי'
השאלה המטרידה ביותר אולי בחטא העגל היא העיתוי. 40 יום אחרי מעמד הר סיני, אחרי גילוי השכינה הגבוה ביותר, שועט העם אל עבר העגל: מה קרה לקבוצה הנבחרת הזו, למען ה'? גם שנים לאחר מכן, לא הצליחו הנביאים הרבים שעמדו לעם ישראל להחזירו למוטב, ולעומת זאת עשרות דורות של יהודים שדבקו בה' מסרו את נפשם על קידוש ה' – ואלו, צריך לזכור, לא ראו ניסים, לא פגשו נביאים ולא התוודעו למופתים.
התשובה של ליבוביץ פשוטה בחריפותה: לחטא העגל משמעות אמונית עמוקה מאוד, ולפיה אין בכוחו של נס, התגלות או גורם חיצוני כלשהו לבסס את האמונה. רק קבלת המצוות המעשיות – כלומר הכרעת האדם לעבוד את ה' ולקבל עול תורה ומצוות ללא כל תלות בהיסטוריה, בנס, בהתגלות או בחוויה אישית מזעזעת נפש פרטית או כללית ככל שתהיה – היא היא מהותה של האמונה. יתרה מזו, אמונה או אלוהים התלויים בהיסטוריה, בחוויה או בגורם ארצי או אפילו לוגי כלשהו, הינם עלובים במיוחד. שכן בגורם זה עלול להתרחש שינוי או תמורה בזמן או בתרבות, והאמונה והאל התלויים בו ייעלמו.
מכאן הפער המהותי בין דור המדבר שחטא בעגל, לאותם דורות של יהודים 'פשוטים' שמסרו את נפשם על קידוש ה'. דור המדבר אמנם נהנה מהתגלות שמיימית ומסדרת ניסים מרהיבה, אך הוא לא קיבל על עצמו את עול המצוות כמות שהוא. ה'נעשה ונשמע' שלו היה תוצר של המונומנטים והחזיונות המופלאים בהם פגש. כשאלו נעלמו, השיל בחדווה מעצמו את האמונה וביקש מונומנט חווייתי חדש – הלא הוא עגל הזהב. מאות אלפי היהודים שמסרו את נפשם קדושת ה', קיבלו על עצמם את אהבת ה' ויראת ה' המגולמת במצוות, ועל כן נותרו נאמנים להכרעה זו גם כשעמדה במבחנים חיים ומוות.
ומכאן תובנה נוספת: מאחר שעוסקים אנו בקבלת עול מצוות מלמטה, כלומר בבחירת האדם מוצף האדם, מטבע הדברים, באין-סוף שאלות. היהדות אגב, מעודדת זאת. "כִּי יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר מַה זֹּאת". השאלה אינה רק אינסטרומנט לתשובה, אלא היא חשובה בפני עצמה: אם הוא אינו יודע לשאול – את פתח לו, למד אותו לשאול, ולכן גם לנו מותר לשאול את עצמו יומיום: איזו יהדות אנחנו רוצים כאן במדינת ישראל – מסתגרת ומתבדלת? או כזו שהיא "חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים"? פונדמנטליסטית וזעופה? או כזו של הרמב"ם הקובע כי "הא למדת שאין משפטי התורה נקמה בעולם, אלא רחמים וחסד ושלום בעולם"?
