ניר אורבך
פרשות השבוע האחרונות, פרשת "וישב" ופרשת "מקץ", ערב חנוכה ובחנוכה עצמו, עוסקות ביוסף ובאחיו וביחסים המורכבים ביניהם. "את אחיי אנוכי מבקש" הפך לאמירה משמעותית לאורך הדורות, אל מול "וישבו לאכול לחם", כאשר יוסף מושלך חסר אונים לבור.
הסיפור של האבות הוא הסיפור של כולנו. בעיקר בימי חנוכה מתחדד החיבור הזה "בימים ההם, בזמן הזה". הגבורה הישראלית שבה ומתגלה לאורך כל ההיסטוריה היהודית –אברהם אבינו משחרר את אחיינו מהשבי, יהושע בן נון במלחמות הכיבוש בכניסה לארץ, מלחמות דוד ומלכי ישראל, גבורת המכבים וכך לאורך הדורות עד לדורינו, החל ממלחמת העצמאות ועד המלחמה שנמשכת גם בימים אלו.
בשמחת תורה בשנה שעברה עברנו את אחד האסונות הגדולים שחווינו כאומה מתחדשת בארצה. החל מאותו יום נחשפנו לכוחות המיוחדים של עם ישראל. כל המחלוקות והמריבות נשכחו והונחו בצד, והתחדדה ביתר שאת העובדה כי "אנשים אחים אנחנו". גיבורים עזבו משפחות וקפצו לעזרת ישראל מיד צר, חיילים מסרו נפשם עבור אחיהם, נשות ומשפחות המילואים התגלו בשיא תפארתם, הגבורה האזרחית הייתה מדהימה, ערבות הדדית, לכידות חברתית וחוסן לאומי, קהילתי ומשפחתי. וכמובן, החיבור העמוק, חוצה מגזרים, לשורש, לזהות הלאומית יהודית ולמקום הזה – ארץ ישראל שלנו.
קמנו מתוך שבר גדול, ואנו עסוקים כעת בשיקום ובצמיחה. "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה" איננו רק סיסמה. הוא ראייה היסטורית והסתכלות לעתיד. הוא מבט על אל המציאות שבה אנו חיים. מורשת בונה עתיד. העתיד שלנו מובטח בעז"ה, אבל כדי שהוא יהיה טוב יותר (ועוד יותר טוב) אל לנו לשבת "לאכול לחם", כשאחינו ואחיותינו החטופים יושבים עמוק במנהרות ובבורות שאולי אין בהם מים, אבל נחשים ועקרבים ודאי יש בהם. אנחנו צריכים להמשיך ולהעמיק את האחווה. כי "את אחיי אנוכי מבקש".
מתוך ההבנה הזו יזמה הרשות לזהות לאומית יהודית במשרד ראש הממשלה את "שבוע הגבורה" בימי החנוכה בירושלים. סיורים קבוצתיים ומשפחתיים בשלושה מישורים, שמטרתם לחזק את הקשר של עם ישראל לירושלים, בירתו הנצחית. הסיורים, שמתפרסים על 16 מסלולים, מכילים את האתרים בירושלים ובסביבותיה, בדגש על ירושלים עיר הקודש, ירושלים עיר הבירה וירושלים בראי ההיסטוריה. שיאו של שבוע הגבורה הוא באירוע בעל אופי ממלכתי ב"זאת חנוכה" בארנה בירושלים. אירוע מרגש של גבורה יהודית לאורך שרשרת הדורות, סיפורי הגבורה והמורשת והדלקת לפיד הגבורה.