מערכת שבתוןד"ר אורי אדלמן
מחלוקת עלולה ליצור מתח רב בין הורים התופסים את הקשר ביניהם כמכלול הוליסטי, בלי יכולת להפרידו לתחומי חיים שכל אחד רשאי לאחוז בו בהשקפותיו הפרטיקולריות, תוך מציאת דרכים לחיות יחד בהרמוניה.
דוגמא טובה להורים שתפיסותיהם החינוכיות היו דיכוטומיות ולמרות זאת חיו בשלום, מביאה התורה מחיי יצחק ורבקה. מטרתה, לחנך לסובלנות ולאהבה, גם כאשר קיימים נושאים שבמחלוקת ככתוב: "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו.. וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" (בראשית, כ"ה- כ"ח). לכל אדם אישיותו והעדפותיו. ענייננו בחיים בצוותא, שכן התורה מביאה פסוק שנראה כ'מונולוג פנימי' של בורא עולם המשתף אותנו כביכול בשיקוליו: ב"וַיֹּאמֶר ה' אֱ-לֹהִים: לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית, ב'-י"ח). הפסוק יוצא נגד אנטי-סוציאליות ומציע פתרון שטעמיו רבים – פסיכולוגיים, כלכליים, חברתיים וכדו' לאמור: עדיף לחיות עם בן/בת זוג מאשר לבד.
חז"ל זורים אור יקרות על המונח המעניין שהתורה עושה בו שימוש כדי לתאר את בן הזוג: "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ". כלומר: השכילה בריה לנווט את יחסיה עם אהבת חייה בצורה נבונה – זכתה בחלק הראשון של צמד המילים – "עֵזֶר." לא מצאה תבונה מספקת לעשות כן ולהפיק את היתרונות שבחיים בצוותא – נותרה עם החלק השני – "כְּנֶגְדּוֹ" (מדרש בראשית רבה, י"ז – עם מִצְעָר אינטרפרטציה משלי). למגינת הלב, אחוז הזוגות שאינם מוצאים את הדרכים הנבונות ליישם את הכללים והרעיונות האלה גבוה למדי.
בחיי המשפחה של יצחק ורבקה, היא זו שיודעת כיצד לתמרן את יחסיה עם בן זוגה, למרות תפיסותיהם החינוכיות השונות. בתבונתה היא מצליחה להשיג את מירב יעדיה – לא נכנסת לעימות עם אהובה אלא מחפשת דרכים עקיפות, לעיתים פתלתלות שאפשר להתווכח על הלגיטימיות שלהן, אך לא ניתן לומר שאינן יצירתיות. כאשר נודע לה כי בנה עשו, שברכת אביו ניטלה ממנו, מבקש לשלוח יד באחיו, היא מגיעה למסקנה כי הצלת יעקב מידי אחיו המסוכן, אפשרית בדרך אחת: שליחתו הרחק מן הבית אל לבן אחיה, עד יעבור זעם.
ברם, נותרה לה עדיין הבעיה כיצד להסביר את המניע לבעלה ולשכנעו כי לפתע פתאום צריך אחד מבניו לעזוב באופן זמני את הבית. כהרגלה, היא מוצאת אמתלה לוגית, כזו שיצחק לא יוכל לסרב לה: "וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים" (בראשית, כ"ז-מ"ו). יצחק משתכנע ומצוה על יעקב ללכת לפדן, כאילו הדברים באו ממנו, שכן התורה עושה שימוש במונח "וַיְצַוֵּהוּ": "וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ. וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. … וַיִּשְׁלַח יִצְחָק אֶת-יַעֲקֹב…" (בראשית כ"ח, א'-ה').
תבונתה של רבקה לעשות מעשה מאחורי הכלאיים וּלְזַכּוֹת בקרדיט לא את עצמה, אלא את אבי המשפחה, ראויים לציון. יתר על כן, הדברים משפיעים לטובה אף על עשו, הבן שאינו הולך בתלם. גם הוא מחליט לקחת אישה מתוך המשפחה.
ועוד מוסיף רש"י, כי למרות שרצונו של עשו לפגוע באחיו יעקב, נודע לרבקה ברוח הקודש – הוא לומד זאת מהמילים "וַיֻּגַּד לְרִבְקָה," הוגד לה מה שעשו מהרהר בליבו שכן היא הייתה בדרגה גבוהה שזכתה לרוח הקודש – לא גילתה זאת לבעלה כדי לא להפחית מכבודו, היות וראתה כי ליצחק לא נתגלתה נבואה זו של כוונות עשו.
(תולדות תשעז)
