מירון ח. איזקסוןיוסף הצדיק מוליך בקרבו אפיונים מובהקים של אבותיו, ובאותה עת את הזרעים של מנהיגים גדולים בישראל שיבואו אחריו. ניתן ללמוד רבות על אישיותו מהסגנון ומהתוכן של דבריו, אולם לענ"ד ישנן מילות מפתח מסוימות המדברות "בשמו" בעוצמה רבה במיוחד, ולא תמיד הן נאמרות דווקא מפיו.
מילת מפתח יסודית ביותר היא "עוד". יוסף מייצג בעיניי את "העודיות" האנושית והיהודית בעוצמה. הוא תמיד שואף לתוספת, לחיזוק, לשיפור. נזכיר דוגמאות אחדות: "ויוסיפו עוד שנא אותו" (לז, ה), גם בשנאה כלפיו יש מרחב רב. "ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו, ויאמר הנה חלמתי חלום עוד…" (לז, ט). גם החלומות שואפים לעוד ועוד, ובמידה רבה התוכן של החלום הוא עוד: "חלום עוד".
השימוש בלשון 'עוד' ימשיך הלאה ואמנע מלפרטו, רק אזכיר את תגובת יעקב אבינו לידיעה שבנו האהוב יוסף עודנו חי: "ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי, אלכה ואראנו בטרם אמות" (מה, כח), המילה 'עוד' נכנסת בדלת הראשית בתגובתו של יעקב אבינו על הבשורה המשמחת ביותר אותה יכול היה לשמוע: בנך חי וקיים.
volodymyr-hryshchenko
מה המשמעות של היות מושג זה, העוד, קו מנחה בחיי יוסף? והרי גם שמו כשלעצמו מבטא תוספת של עוד! במובן יסודי אחד, יש כאן ביטוי לכוחו הרוחני המופלג והפורץ תמיד קדימה. אין מצב שבו יוסף נעצר להירגע, ובכל מקום, גם אם הוא הקשה והמאתגר ביותר, אישיותו פורצת את כל המגבלות. כך בבית אביו בקרב אחיו ועל רקע המתח הרב ביניהם. כך בבית פוטיפר כאשר מעמדו מתהפך מעבד עברי למי שמנהל את הפעילות. כך אפילו בבית האסורים, וכך בוודאי בארמונו של פרעה. עוד ועוד הוא פורץ קדימה בחסד משמים, בחן גדול, בכישרון נדיר, במאמץ ובהתמדה.
בתחילת הדרך הערגה הזאת להמשך ולהתגברות עלולה להביאו לידי סכנות. יותר מאוחר, היא המאפשרת לו לנתב את כוחותיו בדרך מרשימה, מוסרית ויעילה ביותר. ללא הרף הוא "לא רק" פועל למען משהו מסוים אחד, אלא הופך למוביל דרך לארץ שבה הוא נמצא, לסובביו, למשפחתו הראשונית, למשפחתו המצומצמת ולעצמו. האפשרויות מתרבות, וגם הסכנות אינן חולפות. נדמה שיוסף בולם את "העודיות" בכוח המחויבות האמונית והמשפחתית שלו, כפי שגם פיתח אותה מאותם יסודות. כאשר הוא נמנע מלנקום באחיו, כאשר הוא מקבל עליו את מרות אביו מחדש, כאשר הוא מצווה את משפחתו ("פקד יפקד אלקים אתכם", נ, כה) הוא אומר במידה מסוימת די לעוד האישי שלו, והלאה לעוד המשפחתי והלאומי.
מילה נוספת המפענחת לדעתי גם כן את אישיותו הנדירה היא "הנה". אנו משתמשים בביטוי זה ברמות שונות. החל משיחה עם ילד שעימנו, כשאנו מנסים ללמדו: הנה בית, הנה ענן, הנה משחק. ועד לקיחת אחריות רצינית בביטוי: הנני. הנה אני המוכן ומזומן לקחת על עצמי את המשימה. אבל אצל יוסף בולט היבט נוסף. "והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וגם נִצָבָה, והנה תסבינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי" (לז, ז). ריבוי המילה "הנה" ישוב גם בתיאור חלומו השני של יוסף.
יוסף החולם הוא גם יוסף שיודע להצביע ולומר: הנה זה בא. הוא שיודע לאבחן תקופות אישיות ולאומיות ולהעניק להן את הגדרתן. מנהיגים נדירים יודעים לקרוא בשם למצב העומד לפני עמם ולהגדיר את ההכרחי ואת האפשרי. גם אנו פעמים רבות הן בביתנו והן בארצנו מתקשים לומר: הנה מה שקורה והנה משמעותו. יוסף בתוך החלום עצמו ראה כבר את מימושו, ולא לחינם כאשר אחיו רואים אותו מרחוק הם יזכירו את המילה: הנה. "ויאמרו איש אל אחיו, הנה בעל החלומות הזה בא". מה שממשיך לצלצל באוזניהם מהחלום הוא מילת ה'הנה', הכוללת את פלא המימוש של החלום.
יוסף שואב מאברהם, מיצחק ומיעקב פלא גדול, ובכוח של מעין מתגבר זוכה לקחת חלק עיקרי בבניין השלב הבא. הוא חולם בעולם שזקוקים מאוד לחולמים אך גם חרדים מהם. הוא רוצה עוד ועוד, אבל תוך שמירת עקרונותיו. והוא יודע להצביע ולומר לנו: הנה זה בא.
