הנה אנכי בא אליך בעב הענן

לאחר חמישים ימי ספירה והכנה, זוכים בני ישראל לקבל תורה בחג השבועות, במעמד הר סיני. ברם דווקא המפגש הנאצל והמיוחל בין עם ישראל ואלוקיו באותו מעמד פלאי לוט בערפל, מכוסה בענן ומתבצע, לכאורה, באיפוק, בריחוק ובהגבלה: "ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם." (שמות י"ט, ט') ובהמשך הדברים: "ומשה נגש אל הערפל, אשר שם אלוקים."

גם גילוי משיח בן דוד שבחג השבועות, מתבצע לכאורה מתוך ערפל. עברו של דוד המלך מטושטש ומעורפל, אילן היוחסין של המשיח מעורר תהיות, בהיותו משתלשל דרך סיפור הולדתו המפוקפקת של מואב מלוט ובנותיו, מעשה יהודה ותמר, מפגשה של רות המואבית עם בועז ועיבורו של דוד המלך ("ובחטא יחמתני אמי"), כפי שמביא בעל אם הבנים שמחה זצ"ל בשם הש"ך: "למה היחס והשררה והמלכות של ישראל יהיה על זה הדרך, שהרואה יראה שח"ו יהיה צד ממזרות? עיי"ש שחשב כל ההשתלשלות של משיח שהיתה על דרך מכוערת ופריצות …"

ואכן, על הקשר שבין גילויה המעורפל של התורה לבין גילויו המעורפל של המשיח, המוצא את ביטויו בחג השבועות, עמד הרב קוק זצ"ל במגד ירחים בפתגמו לחודש סיון: "אור תורה מתוך ערפל ומעם נפרד משיח ה'."

לפי הרמב"ם גילוי התורה מתוך הערפל הינו עדות לנחיתותנו אנו, אשר איננו יכולים לקלוט את מלוא זיו השפע האלוקי, ולא נובע חלילה ממגבלה אלוקית. מחיצת הענן שבמתן תורה, מסביר הרמב"ם, אינה אלא שיקוף של מגבלת גופינו החומרי, ובמילותיו (מו"נ, חלק שלישי): "החומר – מסך גדול בעד השגת הנפרד כפי שהוא … כל שכן החומר הזה האפל העכור, שהוא החומר שלנו … ואותו המעמד הגדול … אבל לא היה זה ללא עניין, כלומר: התגלותו יתעלה בעב הענן, אלא להעיר כי השגת אמיתתו נמנעת ממנו מחמת החומר החשוך הסובב אותנו, לא אותו יתעלה, כי הוא יתעלה אינו גוף."

ברוח זו מסביר הרב קוק, כי גילויה של תורה, כמו גם גילויו של משיח, מתבצעים מתוך הערפל, כאינדיקציה להיותנו נחותי דרגא (מאמרי הראי"ה, 170-171): "המחשכים האנושיים באים ביחס לבחינה זו רק דוקא, מפני שעינו החלשה של האדם, שכלו המוגבל והרופף, איננו יכול להסתכל בזוהר הנורא של האורה האלקית … אחת מההופעות שהאורה העליונה השמימית מופיעה בהן על הארץ קשורה באורו של משיח, שהוא אור הגאולה מראשית צמיחתה של אורה זו. היא היתה לוטה מאפלים עד בלי להכיר איזה אור מתנוצץ ממנה …"

ברם בנקודה זו הכרחי ומתבקש לעמוד על מהות החיץ הנגזר בינינו לבין כל גילוי אלוקי. המחיצה המעכבת את שפע מתן התורה המשולה למים, היא מחיצת ענן וערפל, העשויים אף הם ממים.

נדמה כי פועלו של דוד המלך בכריית שיתין לבית המקדש, כפי שזה מתואר באגדתא (סוכה כ"ג.) שופך אור על סוגייה זו: "בשעה שכרה דוד שיתין (יסודות לביהמ"ק) קפא תהומא ובעא למשטפא עלמא (ביקשו מי התהום להציף את העולם) … כתב שם אחספא, ושדי לתהומא, ונחית תהומא שיתסר אלפי גרמידי (כתב את שם ה' ע"ג חרס וזרקו לתהום ומי התהום ירדו שישה עשר אלף אמה). כי חזי דנחית טובא, אמר: כמה דמידלי טפי מירטב עלמא (הואיל וראה שמי התהום ירדו יותר מידי, אמר ככל שיהיו המים גבוהים יותר כך יהיה העולם רטוב יותר), אמר חמש עשרה (מזמורי) מעלות ואסקיה חמיסר אלפי גרמידי (ועלו המים חמישה עשר אלף אמה), ואוקמיה באלפי גרמידי (והתייצבו באלף אמה מתחת פני האדמה)"

דוד המלך המנהיג, מנחיל לנו שיעור מרכזי ביסודות החינוך – בבחינת השיתין לבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו. חינוך נכון אין משמעו הצפת התלמיד בתורה, מבלי שיוכל לקלוט אותה, כמי התהום המאיימים להציף את העולם, אלא דווקא העברתה המצומצמת והמוגבלת לכתחילה של התורה, באופן המאפשר לימודה, והפנמתה. במציאות המוגבלת של עולמנו, אין אנו מסוגלים לשתות את מי התורה מנהרות איתנים, אלא לספוג את התורה מהלחלוחית שבאדמה, אשר מי התורה מקננים אלף אמה מתחת לפניה.

ברוח זו מדגישים חז"ל (תענית ג:): "ואמר רבא תלגא לטורי (שלג להרים) מטרא רזיא לאילני (גשם חזק לאילנות) מטרא ניחא לפירי (גשם נוח לפירות), עורפילא (ערפל) אפילו לפרצידא דתותי קלא (הגרעין שמתחת גושה של קרקע) מהניא ליה (שמתחיל לבצבץ ולעלות מיד) מאי עורפילא עורו פילי ואמר רבא האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא דכיון דנבט נבט (בחור חריף דומה לגרעין שמתחת לאדמה, שמתחיל לבצבץ ולעלות עולה למעלה)"
התלמיד החכם נמשל לגרעין שבאדמה אליו לא יגיעו השלג או הגשם המונחתים מן השמים, אלא דווקא הערפל והלחלוחית שבאדמה הם אשר ייקלטו על ידי הגרעין הקשה, והם שיביאו לנביטתו ולצמיחתו.
וכמו בקניינה של תורה, כך גם בביאת גאולה, אין די בקבלת השפע האלוקי המונחת מן השמים. גאולה אמיתית מתחילה בהתנחלות בלבבות, בהפנמת הרצון לגאולה, גם במחיר הדרך הארוכה ממנה לא מפחד עם הנצח.
ואכן, כך מסביר הרב קוק – עב הענן דרכו נגלה ה' במתן תורה ובביאת המשיח אינו מחיצה, כי אם גשר, אינו מגבלה כי אם אמצעי לקבלתה המלאה של האורה. עב הענן העשוי מים – הם מי התורה – מבטיח, כי התורה לא רק תינתן, כי אם גם תתקבל, תיספג ותופנם, ובלשונו (שם): "העטפתה וצמצומה וסתרה (של האורה), הן הן גילויה … כי העב הענן המסתיר את האור העליון הוא הוא הענן המכין את ההתגלות של אורו, – וכל הקשורים בקדושת ישראל, וקדושתה של תורה, שהיא לעד ולעולם מקור הגאולה, יבינו וידעו כי מעב הענן המסתיר את האור האלקי, תצא אורה אשר תופיע על הנשמות כולן, על כל ישראל ומהם על כל העמים … אבל הסוף של ההסתרה הנוראה הזאת, תהיה ההופעה היותר אדירה והיותר נצחית: למען ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם. ומאופל וממסתור, עיני עורים תראינה באור חדש, אשר יופיע על ציון ועל מקראיה (ע"פ ישעיה ד',ה') במהרה בימינו אמן."
בקיעתה של גאולתנו הלאומית והרוחנית מן הגרעין הקשה שבאדמה תלויה בערפל, ערפל אשר אנו מקווים כי יהפוך במהרה לשטף מים רעננים ומחיים, בבחינת "מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" אמן כן יהי רצון.

(שבועות תשס"ד)