הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')השנה, כמו בכל השנים המעוברות, קוראים את פרשת "בהעלותך" מיד לאחר חג שבועות, וסמיכות זו מזמנת לנו השוואה מאלפת למגילת רות שקראנו בתחילת שבוע זה. הפרשה מספרת שממש לפני הכניסה לארץ המובטחת בחר חותן משה לעזוב את עם ישראל ולשוב אל ארצו. משה מנסה לשכנע את חותנו להישאר עם ישראל ומבטיח לו: "לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל… וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ" (במדבר י, כט-לב). אולם יתרו דבק בהחלטתו לחזור למדיין.
רות המואביה מגיעה דורות רבים אחריו, ויוצרת מהלך של תיקון למהלך של יתרו. בניגוד ליתרו, שמצפה לו בארץ כול טוב, היא הולכת אל הארץ כאשר שום טוב אינו מחכה לה שם. כנגד "לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ", שאמר משה ליתרו, אומרת נעמי לרות: אין לי תקווה, ולכן אין טעם שתלך עמה. לעומת בקשת משה מחמיו: "אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ", דורשת רות מחמותה במפגיע: "אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ".
חמש פעמים הוזכר הביטוי "טוב" בדבריו של משה רבנו המנסה לשכנע את יתרו להמשיך במסע עם בני ישראל, וכנגדם חמש פעמים מזכירה מגילת רות את הטוב הקשור במעשיה של רות (ראו: רות ב כב, ג א, ג י, ג יג, ד טו).
לאחר לידת עובד אמרו נשות בית לחם לנעמי: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר לֹא הִשְׁבִּית לָךְ גֹּאֵל…” (ד, טו), ובכך הן השתמשו במטבע הלשון שהמציא יתרו, עת הגיע למדבר והכריז: "בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם" (שמות יח, י). יתרו שאמר אז "ברוך ה'", עוזב בפרשתנו את קהל ה', ואילו רות מצטרפת לקהל ה', ונציגות אותו קהל מברכות עליה "ברוך ה'”.
נראה בברור שסיפורה של רות עוצב במיוחד באופן שנשים לב להיפוך שבין דמותה, לבין דמותו של יתרו. אי אפשר שלא לשים לב לכך שהשמות "יתרו" ו"רות" נראות כצורות זכר ונקבה של אותו שם (ואם גם אז השתמשו בכינוי “רותי”, הרי אלה אותן אותיות בדיוק). יש לציין עוד, שליתרו היו שבע בנות, ולעומת זאת רות היתה בת אחת, אשר הייתה "טוֹבָה מִשִּׁבְעָה בָּנִים" (ד, טו). שתי הדמויות המיוחדות הללו הגיעו אל עם ישראל מבחוץ, יתרו בעקבות החתן ורות בעקבות החותנת. ליתרו היתה סיבה משפחתית מסוימת להישאר, שהרי בתו ונכדיו היו בין בני ישראל, ואילו לרות לא היתה כל סיבה משפחתית, שכן עם מות בעלה, פקעה כל זיקה בינה ובין נעמי חמותה. אולם יתרו ויתר ועזב למרות הטוב המובטח, ואילו רות דווקא דבקה ולא וויתרה למרות שהובטח לה שלא יהיה טוב. רות לא מונעת מהטוב המובטח, אלא פועלת מתוך הטוב שבאישיותה מונח.
ראוי להדגיש שיש אמנם מדרשי חז"ל שהציעו סיבות רוחניות ומוסריות שונות שהניעו את יתרו לשוב לארצו: גיור בני מדינתו, החזרת פיקדונות לבעליהם או הלוואות למלוויהן ועוד (ספרי זוטא י, ל). אולם מפשט המקרא נראה שחזרתו נבעה ממניעים אישיים, כדברי רש"י: "אם בשביל נכסיי, אם בשביל משפחתי" (עפ"י ספרי עט).
יתרו החל בהבטחה גדולה בהיותו אישיות גדולה של בעל חסד, חותנו של משה רבנו, המכיר בטובת ה' לישראל, והיה הראשון בהיסטוריה לומר "ברוך ה'". יתרו המשיך לבלוט כשהפך ליועץ הראשון של עם ישראל, שעל פי הדרכותיו הוקמה מערכת המשפט. אך בסופו של דבר יתרו נעלם ושקע בתהום הנשיה, ואילו רות שהחלה את דרכה כאלמנה עניה ומסכנה, הפכה לאימה של מלכות, סבתא רבה של דוד המלך, המטביעה חותם לדורות עולם, שהרואות אותה קוראות עליה את קריאת יתרו "ברוך ה'”.
(בהעלותך תשעט)
