הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)פרשת 'בא' מתארת את שלוש המכות האחרונות שספגו המצרים. בעוד בשבע המכות הראשונות לא התקיים מו"מ ביחס לזהות המשתחררים, אלא פרעה סירב עקרונית לשחרר את העם, הרי שבשלוש המכות האחרונות התקיים משא ומתן מייגע בין פרעה למשה ואהרון על אלו שייצאו ממצרים. פרעה מוכן לתהליך שחרור, אבל בתנאי שיהיה חלקי.
סירובו של פרעה לשחרר את העם גרם לנזק כבד ולאבדות רבות למצרים. למראה כל ההרס, דוחפים יועציו של פרעה לשנות את החלטותיו ולשחרר את העם: "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים… הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם". ואכן, משהו זז אצל פרעה. הוא כבר מוכן לשחרר, אבל רק את הגברים – " לא כֵן לְכוּ נָא הַגְּבָרִים וְעִבְדוּ אֶת ה' כִּי אֹתָהּ אַתֶּם מְבַקְשִׁים…". משה מצידו דורש את שחרורו של כל העם: "בִּנְעָרֵינוּ וּבִזְקֵנֵינוּ נֵלֵךְ בְּבָנֵינוּ וּבִבְנוֹתֵנוּ בְּצֹאנֵנוּ וּבִבְקָרֵנוּ נֵלֵךְ… ". המשא ומתן מסתיים ללא הצלחה.
לאחר שמצרים הוכתה במכת החושך התקיים שוב מפגש בין פרעה למשה. פרעה מוכן לסגת יותר: "לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם". פרעה מוכן שגם הילדים ייצאו, אולם דורש שהצאן והבקר יישארו. משה לא מסתפק בכך ואומר לפרעה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱ-לֹהֵינוּ". גם בפעם הזו פרעה סירב ולא היה מוכן להיענות לדרישתו של משה. המכות הקשות גרמו כאב וסבל למצרים, שהביאו להתקדמותו של פרעה במו"מ, אבל זה לא היה מספיק. בסופו של דבר, רק מכת הבכורות הצליחה לשחרר את העם כולו למשימה המבוקשת ללכת ולעבוד את ה'.
משה התעקש על שחררום של כל בני ישראל – נשים וגברים, צעירים וזקנים, ילדות וילדים. משה יודע כי התנאי לבניית האומה תלוי בשחרור של כל חלקי העם, מטף ועד זקן. כדי להביא את העם למעמד הר סיני, יש צורך להביא את כולם. ואכן, שיאו של התהליך יהיה שלושה חודשים אחר כך, במעמד הר סיני, שם יקבלו בני ישראל את התורה כולם כאחד. ברגעים המכוננים שבהם מתעצבת האומה כולם צריכים להיות שותפים, ואיננו יכולים לוותר על אף אחד. רק עם שיודע לא להשאיר אף אחד מאחור, רק עם שמביא בחשבון את כל מרכיביו עד האחרון שבהם – יכול להמשיך ולהתקיים כעם. ואכן, ברית מואב שקדמה לכניסתם של ישראל לארץ הייתה מאופיינת בעמידתו של העם על כל חלקיו: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם… רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ… ".
בימים אלו, אנו מתרגשים עד מאוד משחרורם של החטופים. כל חטוף שיוצא מבית השביה מרגש את כולנו. אולם, עלינו ללחוץ ולהילחם בכל דרך כדי לשחרר את כל החטופים. אם לא באמצעות מו"מ, אז בכוח ובמלחמה. המסר חייב להיות שאנחנו לא מוכנים לוותר על אף אחד. כבר מהרגע הראשון שהיינו עבדים במצרים תבע משה מפרעה "שלח את עמי" – את כולם. פרעה ניסה להתחכם, אבל משה לא היה מוכן לוותר בשום אופן עד אשר פרעה יאמר בקולו: "קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי גַּם אַתֶּם גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". אנחנו נלך בדרכו של משה ולא נוותר עד אשר ישוחרר אחרון החטופים. איננו יכולים להשאיר אף אחד מאחור.
