הרב אליעזר חיים שנוולד (ראש ישיבת ההסדר 'מאיר הראל' מודיעין)
לפני כשבוע וחצי צוטט דובר פוליטי באמירה מקוממת: "אני אגיד משהו שאולי הנציגים החרדים לא אמרו אותו עד היום, אנחנו לא שותפים כל כך ללאומיות, ולמה שאתם מגדירים אותו כ'עם ישראל מגן על עצמו'. בציבור החרדי אנו משמרים את היהדות הישנה והגלותית. היהודים אף פעם לא נלחמו. ראיתם פעם קבוצה שבאה לעשות פוגרום ולבצע לינץ' ביהודים והם נלחמו בהם חזרה ואמרו בואו נתקוף? לא! היהודים תמיד התפללו להקב"ה וברחו". מילא שחבריו לא התנערו, מילא שהדובר הפוליטי, שפרנסתו מבית הנבחרים הריבוני הישראלי משווה את מצבנו לגלות, בה היינו חסרי אונים, אבל כיצד ניתן להעליל על הציבור החרדי, שומר התורה והמצוות, קלה כבחמורה, שהוא פועל נגד מצוות מפורשות מן התורה?! איסור לברוח מהמלחמה, שהתורה הדגישה וחזרה עליו כפליים?! "שהזהירנו מלירא מהאויבים בעת המלחמה, ושלא נברח מפניהם, אבל חובה עלינו להתגבר ולעמוד ולחזק כנגד העם האחר, וכל מי שייסוג אחור ויברח כבר עבר על לא תעשה, והוא אמרו יתעלה: 'לא תערוץ מפניהם' (דברים ז כא). ונכפלה זאת האזהרה, ואמר: 'לא תיראום' (דברים ג כב), ונכפל הציווי בזה העניין ג"כ שלא יברחו ושלא ישובו אחור בעת מלחמה, וכו'" (רמב"ם, סהמ"צ, ל"ת נח, וברמב"ן, בה"ג, ו'החינוך' תקכ"ה-ו, ועוד). מצוות התורה לצאת ל'מלחמת מצוה' ל"עזרת ישראל מיד צר" (רמב"ם מלכים ה א), מצוות התורה לחתור לניצחון "עד רדתה" – ואפילו בשבת" (שם ו י"א), ובשעה שיהודים נלחמים וצריך לסייע להם שינצחו ולא יפגעו, מצווה התורה: "לא תעמוד על דם רעך" (רמב"ם הל' רוצח ושה"נ א י"ג).
השבת, שבת שירה, קוראים את 'שירת הים'. בשל חשיבותה שרו אותה הלויים בבית המקדש, מידי שבת, לחצאין, כ'שיר של יום' בזמן הקרבת התמיד של בין הערבים (ר"ה לא א). כנראה כבר מאז החורבן החלו לומר את 'שירת הים' בא"י בתפילה מידי יום, לפני כאלף שנים החלו זאת בכל קהילות ישראל (רמב"ם, אהבה, ז י"ג).
שירת הים היא שירת הנס, הניצחון, הגבורה, והתקווה לגאולה בעתיד. מכאן חשיבות אמירתה, מידי יום.
פסוקי השירה מזכירים את הנס הגדול של קריעת ים סוף, מעבר עם ישראל וטביעת המצרים. יש בה הדגשה מיוחדת לביטויי הניצחון האלוקי במלחמתו בצבא המצרי, "שכשנגלה הקב״ה על הים, נראה להן כבחור עושה מלחמה" (מכילתא דרשב"י שם), ולא בכדי, יש בכך ביטוי לערך המלחמה נגד אוייבנו, ולא הבריחה! ולערך הניצחון, שהן ממידותיו של הקב"ה, ועלינו "ללכת בכל-דרכיו" (דברים יא, כב, סהמ"צ לרמב"ם, עשה ח). השירה מזכירה את ההרתעה של המאורע על כל עמי האזור. גם לכך יש חשיבות לדורות – חובתנו לסיים כל אירוע צבאי בהרתעת אויבים פוטנציאליים. יש בשירה ביטויי אמונה שהיא סלע קיומנו ומקור התעצומות ורוח הלחימה שלנו. בתפילה התווספו לה גם פסוקי גאולה ותקווה עתידיים מתהילים.
אל לנו לשכוח כי לנס קריעת ים סוף נדרשה הגבורה של עם ישראל. רק מסירות הנפש של בניו שקפצו לים הסוער אפשרה את הנס. עצם השירה מקפלת בתוכה גם עובדה זו.
בשעת המצוקה, כאשר מצד אחד הצבא המצרי ומצד שני ים סוף הסוער, פונה משה רבנו לקב"ה בתפילה, והקב"ה מצווה: "מַה תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ" (שמות יד טו). אל תוך הים הסוער: "אין להם לישראל אלא ליסע בלבד! ויסעו – יסיעו רגליהם מן היבשה לים ואתה רואה נסים שאעשה להם" (שמו"ר כא ח). ואז: "כשהגיעו ישראל לים היו עושין מלחמה זה עם זה אי זה שבט ירד לים ראשון, ולא משנתייבש הים אלא בתוך הים ירדו, והיו יורדים עד שהגיעו לאפסי ים!" (מדרש תהילים קיד). "במלה "התיצבו" (פסוק יג) מתגלה סברתו של משה לגבי הישועה הצפויה. כסבור היה שד' ישמיד את פרעה ואת חילו וכו', מבלי שיהיה צורך בפעולה כל – שהיא מצד עצמו ומצד העם. וכו'. על כך באה התשובה: "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", כלומר: באמת הישועה תלויה עדיין בעם, הצעד הראשון צריך שייעשה על – ידי העם, ועדיין עליו להיות ראוי לישועה וכו'. תחילה יסעו הם וירדו לים בלא היסוסים וחששות, ורק אז יסלול ה' את נתיב הישועה" (רש"ר הירש שם). אדרבא, מידת הדין לא אפשרה את הקריעה עד אשר ישראל מסרו נפשם בגבורה וקפצו לים (אור החיים שם).
"מנהג ישראל תורה הוא" (רמב"ן פסחים ז ב). בקריאת 'שירת הים' בתפילה מידי יום אנו שרים שיר הלל לקב"ה ולחיזוק תודעת הנס הניצחון והגבורה. לריבונות ומדינה ולא לתודעת הגלות! לעם שמגן על עצמו, ולא לבריחה! להתייצבות נגד אויבנו ביחד, בגבורה, ולניצחון!
