אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])רכבת הרים מטלטלת מעבירה אותנו בשנה וחצי שחלפו מאבל לשמחה, מרגעי כאב וצער עמוק לרגעי נחמה ומעט אושר. המראות שנחשפנו אליהם בשבועות האחרונים רק העצימו את הזעזוע העובר על החברה הישראלית. בתוך כל מערבולת החיים, ובהקשר לפרשת 'תרומה' העוסקת במשכן, בוהקת בהדרה תנועת המתנדבים שהתגלתה בעם מאז 7 באוקטובר.
מילת המפתח בבניית המשכן היא התנדבות ונדיבות לב: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי [שמות כ"ה], וכך גם בפרק ל"ה: "קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה'". הדברים נכונים לבניית המשכן במדבר לפני אלפי שנים, ונכונים לבניית המשכן הישראלי והחברה הישראלית במיוחד בשנה וחצי האחרונות.
אנרגיות אדירות של התנדבות, תרומות ונדיבות לב עלו, בקעו ופרצו מתוך החברה הישראלית בחודשים הללו. אנשים פרטיים, ארגונים, עמותות, קהילות וכדו' היטו שכמם להיכנס תחת האלונקה, להתנדב ולסייע בכל מה שניתן. זהו הביטוי העמוק והאמיתי לאופיו של העם הזה. עם של חסד. עם של מתנדבים. עם של טוב לב.
משברים יכולים להרוס ולשבור, אך הם יכולים גם לגלות כוחות אדירים שיש בכל אחד ואחת מאיתנו כפרטים וכאומה. כחלק מתובנות התקופה המורכבת הזו שכולנו עוברים, כדאי לזכור ולהזכיר את תופעת ההתנדבות שהתגלתה בעם ישראל, שיש בה כדי לעורר תקווה ואמונה בעם הזה, בתעצומות נפשו וביכולותיו.
בשנת תר"ס 1900, כאשר ישב חיים נחמן ביאליק באודסה וחיפש את המילים הנכונות לעורר ולעודד את העם לעשייה ולפעולה יהודית וציונית, לחיזוק הרוח, העלייה והחוסן, עלו לנגד עיניו מילות שירתה של דבורה הנביאה, אותן כתבה כ-3,000 שנה לפני כן: "לִבִּי לְחוֹקְקֵי יִשְׂרָאֵל הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם בָּרֲכוּ ה'" [שופטים ד'].
כותרת שירו המפורסם של ביאליק מפנה אותנו אל הנמענים: "לַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם". וכך מבקש ביאליק:
לְעֶזְרַת הָעָם! לְעֶזְרַת הָעָם!
בַּמֶּה? אַל תִּשְׁאָלוּ – בַּאֲשֶׁר נִמְצָאָה!
בְּמִי? אַל תִּבְדֹּקוּ – כֹּל לִבּוֹ יִדְּבֶנּוּ!
מִי צָרַת הָאֻמָּה בִּלְבָבוֹ נָגָעָה –
הַמַּחֲנֶה יֵאָסֵף, אַל נָא נַבְדִּילֶנּוּ!
כָּל קָרְבָּן – יֵרָצֶה, כָּל-מַתָּת – נֶאֱמָנָה:
אֵין בֹּדְקִים בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה!
המתנדבים לדורותיהם הם לא אנשים ש'חייבים'. אלו אנשים ש'רוצים'. אלו האנשים שהם יסוד החברה, העם והאומה, אלו שאי אפשר בלעדיהם. כאז כן עתה: במדבר, בתקופת השופטים, באודסה, ובארץ ישראל של היום – חוסנה ועוצמתה של חברה נשענים על רוח ההתנדבות. אלו עם הלב הגדול והנשמה הענקית, שערכי הנתינה והערבות ההדדית הם יסודותיה האיתנים.
