לא לטפח את השנאה, כי אם לבנות את המבט המיטיב
"הכל בעיני המתבונן", כדרכם של משפטים מעין אלה, הוא נושא בחובו חלק מן האמת. אם הטוען אותו מבקש לומר שאין כלל משמעות לעובדות – הוא משפט שאינו נכון ואף מסוכן מאוד. אחד המרכיבים המשמעותיים ביותר להתנהלותו של האדם בעולם הוא המציאות השרירה והקיימת, ואי-ההתעלמות ממנה. מציאות זו נבחנת בכלים רבים, למן החושים ועד המדע, ועל אף ההטיות האפשריות גם בעניינים אלה תהיה זו טעות גדולה להתעלם מכך. לא זו בלבד, אלא שכאשר מדובר בחובה להציל עשוק מיד עושקו ובמאבק בעוול – הקביעה כי מדובר רק במבטים סובייקטיביים מהווה את המצע לצמיחת פגיעות והרס.
בד בבד, הרבה מאוד תלוי בעיניו של המתבונן, שכן לאירועים השונים שאנו חווים יכולים להיות מקורות שונים כשלא הכל נחשף לעינינו, פרשנויות מגוונות התלויות אכן בעיני המתבונן, והכרעה כוללת על דרך החיים שלנו – האם אנו מביטים על המציאות בעין טובה או חס ושלום בעין רעה. קריאתם של חז"ל לאור פרשת השבוע היא לאמץ את העין הטובה על בני אדם, ולפחות לדון אותם באותה מידה שהיינו מבקשים שידונו אותנו עצמנו: את המעשים שלנו, את הפער שלעתים קיים בין מה שרצינו לעשות ובין מה שהצלחנו בפועל, ואת המבט על האופי הכולל שלנו.
כמו כל מידה טובה, גם "עין טובה" צריכה נסירה, לאמור: עיבוד וכוונון מדויק, שכן הרבה מאוד דברים דומים לה, אך עלולים להיות מסוכנים. בראש ובראשונה, אין מדובר בעצימת עיניים מול עוול ורשע. גם כשמתבוננים בעין טובה על הנבל, ומנסים לא לדון אותו עד שנגיע למקומו, לעולם עלינו לזכור שמהצד השני קיימים נפגעות ונפגעים מצולקים; אין מדובר בנאיביות, ובניסיון להעניק פרשנות מעוותת למעשים בעייתיים; גם אין מדובר בהגשת הלחי השנייה; העין הטובה אינה מונעת להיאבק ולהילחם על מה שאנו מאמינים בו, ולהתנגד למעשים של אנשים אחרים ותנועות. העין הטובה מתקיימת בעיקר במצבים שבהם יש יותר מאפשרות אחת של הסתכלות על שמתחולל, וישנו בסיס אמיתי להתקשר דווקא אל הצד החומל והמאיר שבתוכנו, ומתוך כך גם לראות את מה שזה העומד מנגד לנו עושה.
כמה אנו זקוקים לעין הטובה הזו דווקא בעידן של הצירוף מחולל השמות של הרשתות החברתיות והבחירות. ההסכמה הפנימית לראות ברוב מוחלט של המפלגות חתירה למה שהן סבורות שהוא טוב לעם ישראל – אינה עומדת בניגוד למאבקים, למחלוקות האידיאולוגיות, לחתירה לנצח בבחירות וכדו'. ברם, היא משחררת אותנו מהכיעור הנורא של הביטויים הקשים, הפילוג והקרע, ובעיקר טיפוח המבט העוין והרע כלפי מי שאינו סובר כמונו. היא מאפשרת לחתור להנהגת המדינה לא על ידי ייחוס כל הרוע לצד האחר, כי אם על ידי עיסוק חיובי בנושאים שסוברים שהם צריכים להיות בראש סדר העדיפויות, והצגת המטרות של המפלגה. ובעיקר – היא מאפשרת לא לטפח את השנאה, כי אם לבנות את המבט המיטיב, ומכוחו לפעול לטובת עם ישראל.
(בלק תשפ"ב)