מערכת שבתוןהרב שלמה הכט, רב בפ"ת, מהנדס תוכנה ועוסק בעתידנות
אנו מכירים את התמיהה של חז"ל, המשקפת את תמיהתם של יהודי שושן על צעדיו של מרדכי היהודי: "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. אמרו לו הוי יודע שאתה מפילנו בחרב, מה ראית שאתה מבטל קלווסין של מלך"?
בעת עלייתו של המן, ישראל היו שבורים ומיואשים. 70 שנה אחרי גלות בבל הגיעה הצהרת כורש כהבטחת הנביאים, אבל אז נעצרה בניית המקדש בפקודת המלך והייאוש גבר. כמו שאמרו חז"ל בסנהדרין צז ע"ב: "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: תיפח עצמן של מחשבי קיצין, שהיו אומרים: כיון שהגיע את הקץ ולא בא – שוב אינו בא".
הרב רבינוביץ זצ"ל מתאר את מרדכי כמי שמתבונן במצבם של ישראל ובאנשים הנמצאים בשלטון, ושוקל את צעדיו. מרדכי מתבונן בעם, שגם כך לא נחלץ בהמוניו לשיבה לארץ, ועל מנהיג אנטישמי במוצהר שעולה לשלטון: "שתי אפשרויות עמדו בפני עם ישראל כתגובה לעלייתו של המן. הם יכלו להיכנע, לבלוע את כבודם, להישאר שפלים ולקוות שאם יורידו את הראש, הסערה תעבור; או הם יכלו להתנגד בעוצמה ולהרים את כבוד ישראל".
על מצבים דומים אמרו רבני הדור הקודם שגאולתם של ישראל היא כאיילת השחר – וגם כאיילה סתם – נגלית ונכסית, עולה ויורדת, מתקדמת לפעמים לימין ולפעמים לשמאל. כך כתב הרב חיים דרוקמן זצ"ל בספרו הראשון "קמעא קמעא": "עד כה למדנו, כי הגאולה היא תהליך המתנהל בדרך הטבע, שלב אחרי שלב. אילו היינו רואים בעינינו רק עלייה מתמדת, אף אם איטית, לא היה ספק בלבנו כי נמצאים אנו בעיצומו של תהליך גאולתנו. אך במציאות אין הדבר כך. במציאות ישנן עליות וירידות, וזהו הקושי הגדול. שוב ושוב חוזרת ונשאלת השאלה: האמנם נמצאים אנו בתהליך של גאולה, או שמא אין זו אלא תקוות שווא?"
הרב דרוקמן נשען על מימרה תלמודית מפורסמת מאוד מן הירושלמי בברכות המחברת אותנו לימינו אנו וגם מחזירה אותנו למגילה: "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בבקעת ארבל וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת… כך בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה".
מתברר שמרדכי היה אחד מראשוני העתידנים. המונח "עתידנות" או "חקר העתיד" מוגדר כמחקר רב תחומי של מגמות ההתקדמות בתחומים חברתיים וטכנולוגיים, מתוך רצון לזהות מגמות ולהסיק מסקנות לגבי החיים בעתיד. אחת הבעיות בתחום מחקר זה, שבגללו הוא נחשב רק לתחום מעין מדעי, היא שההתפתחות האנושית אינה נעשית בקו ישר ובכיוון ברור, אלא בקפיצות ונסיגות, בפניות בלתי צפויות ובהתמודדות עם אירועים חריגים.
האירועים במגילה נפרשים על תקופת זמן ארוכה, ומרדכי לעולם אינו מחכה לרגע האחרון. הוא פועל הרבה מראש. מרדכי מנתח את האפשרויות כעתידן – חוקר העתיד, וכמנהיג הוא בוחר בדרך המתאימה לפי ניתוחיו. הגרי"ד סלובייצ'יק כותב: "בפני מרדכי עמדו כמה וכמה חלופות. הבחירה הייתה שלו. הוא הפעיל שיקול דעת חופשי". כך מרדכי מתהלך בכל יום לפני חצר הנשים, ללא תוחלת ברורה; כך הוא מתנגד להמן מתוך סיכון רב; כך הוא מכריע לשמוע בקול אסתר. בשיאה של העלילה, המסלול מתכנס אל חודה של החרב, וכאן נכנסים האומץ ומסירות הנפש של אסתר ומכריעים את הכף.
בספר שהוצאתי לאחרונה, "עתידין להתחדש" (ידיעות אחרונות, 2025) שראשיתו במאמר בעלון "שבתון" בשבת "זכור" תש"ע, יש ניסיון לנתח אתגרים עתידיים שיעמדו בפני פוסקי ההלכה ומנהיגי הדור בעשורים הבאים. הטענה היא שעוצמת השינויים שמתקרבים עם הטכנולוגיה החכמה והעצמאית חורגים אפילו מהשינויים הכבירים שכבר עברנו.
איך תיראה השבת בעולם שבו בתים חכמים ממש ומכוניות אוטונומיות? מאין נשיג קלף בעולם של בשר מתורבת? מה יהיה חלקה של הבינה המלאכותית בפסיקת הלכה? עד לאן תגיע השתלבות הנשים בקהילה? כיצד ייראו בתי הכנסת בעולם ובו נוכחות מדומה? כמו בסיפור המגילה, מבט מפוכח קדימה יביא אותנו לישועה ולגאולה.
shlomo.hecht@gmail.com
