אבינועם הרש (מחנך ומעביר שיחות להורים מורים ונוער)תחילת חודש אדר בשנה שעברה, ועל הקו מנהלת בית ספר יסודי מוכר בירושלים שביקשה להתייעץ: במסגרת החלפת משלוחי המנות בין תלמידות כיתה ד', אחת מהתלמידות פרצה בבכי לאחר שהיא קיבלה משלוח פשוט מאוד מתלמידה אחרת, אחרי שהיא השקיעה כל כך הרבה במשלוח מנות שהיא נתנה לתלמידה אחרת.
התלמידה הרגישה פגועה וחזרה לביתה מאוכזבת וממורמרת. אולם, כאן סיפורנו רק מתחיל, כאשר אמה של אותה תלמידה כתבה בקבוצת הווטסאפ הכיתתית: "מצטערת להרוס לכם את אווירת הפורים, אבל חייבת לשתף: מעל שבוע שהבת שלי מדברת עם עיניים בורקות על הכנת משלוח מנות למישהי שהיא בכלל לא בין החברות הטובות שלה. נסענו במיוחד לקניון, בחרנו, קנינו, השקענו ובסוף היא גם כתבה מכתב יפה והכול בשביל לשמח את אותה תלמידה. אלא שלאכזבת הבת שלי, במקום לקבל משהו ראוי בחזרה, היא קיבלה משהו… סליחה על הביטוי, די מעפן, שפשוט עורר בה פרץ של אכזבה. באמת שאני לא מבינה, למה תלמידה אחת משקיעה את הנשמה שלה במשלוח המנות, ואילו תלמידה אחרת מזלזלת? איפה ההוגנות כאן? לו היינו יודעים שזה מה שהבת שלנו תקבל, הייתי חוסכת לי את כל ההתרוצצויות וקונה לה משהו בהתאם במכולת השכונתית".
המנהלת סיפרה לי שבעקבות השיתוף של האמא, נוצר שיח מכוער בין ההורים, שכלל חילופי האשמות והטחת עלבונות. "לא האמנו שמשלוח מנות אחד יוכל ליצור כל כך הרבה נזק", אמרה לי בתסכול ושאלה האם אוכל להגיע לשיחה מול קהילת ההורים. עניתי לה שאני מכיר מצוין את התופעה, והכל מתחיל בזה שהתבלבלנו והפכנו את הטפל לעיקר. את מי זה בכלל מעניין כמה נצנצים יש על משלוח המנות או אם הוא מכיל כמויות של 'מקופלת' שמונחות אחר כבוד ליד שוקולד שוויצרי איכותי, לעומת משלוח מנות 'מעפן' שמכיל וופלים זולים?
מצוות משלוח מנות נועדה לפתוח את הלבבות ולקרב אותנו איש לרעהו. לגרום לנו לחשוב איך אנחנו יכולים לעורר שמחה אמיתית אצל החברים והחברות שלנו. איך אנחנו רואים ומשדרים להם: אתם לא שקופים. אתם חשובים לנו. אבל מעל לכל: איך אנחנו נותנים באמת, בשביל לתת. כמו הפרחים. ולא נותנים בשביל לקבל ולעסוק בכל מיני חשבונות קטנים. איך אנחנו נותנים למשלוח המנות להפוך אותנו לאנשים גדולים. אכפתיים. ובעיקר: איך אנחנו כהורים מצליחים לתווך לילדים שלנו את העובדה הכל כך מורכבת שיש ילדים שההורים שלהם יכולים לקנות משלוחי מנות שווים, ומה לעשות, יש כאלו… שלא. והילדים שלהם בוודאי לא צריכים לסבול מזה או להרגיש לא בנוח. נכון, זה לא קל לתווך תובנות כאלו לילדה בכיתה ד', ובכל זאת, זו המשימה של ההורים. ולא לעבור איתם מחנות לחנות ולמצוא את המשלוח מנות היקר והמפונפן ביותר.
כמה הורים באמת מדברים עם הילדים שלהם על עניין משלוחי המנות, עושים להם הכנה, ומסבירים להם שייתכן שהם יקבלו משלוח פחות שווה ממה שהם נתנו? כמה הורים באמת מודעים לעניין שלא פחות חשוב מלדאוג שלילדה שלך יהיה משלוח מנות ראוי, זה לדאוג שהיא לא תפגע בילדה שאין לה את האמצעים לקנות משלוח מנות ראוי, ובכל זאת להעניק לה את התחושה שמשלוח המנות שלה הוא הכי טוב בעולם?
חודש אדר הגיע ופורים מתקרב אלינו בצעדי ענק, וזה הזמן ללמד את הילדים שלנו שמתוק צריך להיות לא רק בשפתיים באמצעות השוקולד השווה, אלא גם בלב. באמצעות המילים והרגישות של הילדים שלנו. ואת זה רק אנחנו נעשה.
