הזהירות מלשון הרע

בשולי מעילו של הכהן היו תלויים פעמונים ורימונים, שתפקידם היה להשמיע קול בעת שאהרון הכהן היה נכנס אל הקודש. "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת".
לדעת הרשב"ם, הואיל והיה אסור שתהיה נוכחות של אנשים בשעת כניסתו של הכהן אל הקודש, קול הפעמונים שימש אות אזהרה לאלו שנכחו שם. זה היה הרגע שעליהם היה לצאת מאוהל המשכן. לשיטת הרמב"ן, הפעמונים נועדו עבור הכהן עצמו. קול הפעמונים היה מעין "אישור" לכניסתו של הכהן אל הקודש. וכך הוא כותב: "לכך אמר כי צוה בהם בעבור שישמע קולו בקדש, ויכנס לפני אדוניו כאלו ברשות".
אולם, חז"ל הבינו שקולם של הפעמונים היה כדי לכפר על לשון הרע, וכך נאמר ערכין טז ע"א: "מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין; כתונת מכפרת על שפיכות דמים: 'ויטבלו את הכתנת בדם'; …מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקב"ה: יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול".

כדי להבין את הזיקה שבין המעיל לאמירת לשון הרע, נעיין במדרש ויקרא רבא (טז, ב): "מעשה ברוכל אחד שהיה מסתובב בעיירות שהיו סמוכות לציפורי, והיה מכריז ואומר מי רוצה לקנות סם חיים? והיו הבריות דוחקות עליו לקנות ממנו. ר' ינאי היה יושב ועוסק בתורה בטרקלינו, שמע את אותו רוכל שהוא מכריז מי רוצה לקנות סם חיים. אמר לו ר' ינאי: בא ועלה אלי ומכור לי. אמר לו הרוכל: אתה אינך צריך לסחורתי ולא שכמותך. הפציר בו ר' ינאי ועלה אליו הרוכל. הוציא לו הרוכל ספר תהילים והראה לו את הפסוק 'מי האיש החפץ חיים'. מה כתוב אחריו? 'נצור לשונך מרע… סור מרע ועשה טוב'".

הרוכל מסרב בתוקף למכור את סחורתו לרבי ינאי. הסיבה לכך היא שרבי ינאי מייצג קבוצה שמעולם לא התמודדה עם לשון הרע. רבי ינאי מתכנס בתוך הטרקלין, ממעט במשא ומתן עם הבריות, דוגל בתפיסה שעדיף להסתגר – "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". זו הסיבה שלדעת הרוכל, רבי ינאי אינו זקוק לסם החיים המצוי בצקלונו. לאחר שרבי ינאי התעקש, עלה הרוכל ואמר לו – 'מי האיש החפץ חיים', כלומר האדם שחפץ חיים ורוצה להיות מעורב בין הבריות – טוב שינצור פיו ויימנע מלשון הרע. הרוכל לימד את רבי ינאי שניתן לצאת לרשות הרבים ולהיות מעורב בין הבריות, אבל יש להיזהר מאוד מאמירת לשון הרע.
המעיל מסמל את היציאה לרשות הרבים. דרכו של אדם ללבוש מעיל בעת יציאתו מהבית לרשות הרבים. זה המרחב שבו מתמודדים עם לשון הרע, וזקוק כל אחד לפעמונים ולרימונים שיצלצלו ויזכירו לו להימנע מלשון הרע. רמז לכפרה על לשון הרע ניתן לראות בלשון הפסוקים המתארים את המעיל: "וְעָשִׂיתָ אֶת מְעִיל… וְהָיָה פִי רֹאשׁוֹ בְּתוֹכוֹ שָׂפָה יִהְיֶה לְפִיו…". למעיל יש שפה לפיו, כזו שאינה מדברת לשון הרע.
לצערנו, בשל המתחים הרבים הקיימים בתוך החברה הישראלית, וחילוקי הדעות הרבים שקיימים בין הקבוצות השונות של העם, נכשלים אנו באמירת לשון הרע, ויותר מכך גם בהוצאת לשון הרע. ראוי שנקבל על עצמנו להימנע מלשון הרע. כל אחד זקוק לפעמונים מיוחדים שיזהירו אותו מאמירת לשון הרע. החוסן הלאומי שלנו תלוי גם בשפה נקייה ולא רעילה, שפה מזוקקת ונקייה שאין בה לשון הרע ודיבורים רעילים.