בין דטרמיניזם לבחירה חופשית בפרשיות יוסף ואחיו

פרשיות השבוע מתארות את מערכת היחסים שבין יוסף לאחיו. ספור חיי יוסף הוא ספור שלם ואחדותי. מחד, ספור אנושי, שנשזר מהכרעות אנושיות. מאידך, הוא חלק מתהליך אלוקי מובנה. ספור זה הוא חוליה תיכונה בשרשרת הנמשכת מהאבות עד הבנים המשועבדים במצרים. ההשגחה האלוקית מכוננת מצעדי גבר גם אם בן אנוש לא יבין זאת. הרבה תעלומות מצויות בסיפור זה. יעקב אינו יודע לאן הוא שולח את יוסף, יוסף אינו יודע לקראת מה הוא הולך, האחים אינם יודעים את גורלו האמיתי של האח השנוא. כאשר הם יורדים למצרים הם משתחווים לבעל החלומות והם אינם יודעים שמדובר ביוסף. המדרש מגדיר היטב מציאות מורכבת זו: (מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה – פרשת חקת)
ויוסף הורד מצרימה" – זהו שהכתוב אומר: 'לְכוּ וּרְאוּ מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים נוֹרָא עֲלִילָה עַל בְּנֵי אָדָם' א"ר יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו בעלילה אתה מביאן וכו'.
כלומר, התהליך האלוקי נשזר מעלילות בני אדם. כביכול בן אנוש חושב, שהכל תלוי בו אולם מעורבותו של הקב"ה בתהליכים גדולה ממעורבות האנושית. וכדי שנוכל להתבונן היטב במהות הענין משרטט עבורנו המדרש משל: (תנחומא וישב ,ד)
אדם שמבקש לגרש את אשתו כשבקש לילך לביתו כתב גט. נכנס לביתו והגט בידו מבקש עלילה ליתנו לה, אמר לה: מזגו לי את הכוס שאשתה, מזגה לו, כיון שנטל הכוס מידה אמר לה הרי זה גיטך, אמרה לו מה פשעי? אמר לה: צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור, אמרה לו כבר היית יודע, שאני עתידה למזוג לך כוס פשור שכתבת הגט והביאתו בידך.
כלומר, התוצאה ידועה מראש ורק מה שנותר הוא לחתור להשגת התוצאה. הקב"ה צריך לפרוע את שטר – 'ברית בן הבתרים' שניתן לאברהם אבינו. אברהם מובטח: 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם'. ולשם כך יורד החלוץ הראשון מצרימה. 'ויוסף הורד מצרימה' ואומר המדרש: 'אל תקרי הורד אלא הוריד את אביו ואת השבטים למצרים'. זו ההתגשמות הראשונה של ברית בן הבתרים.
המדרש מעלה את המתח, שבין הדטרמיניזם לבין הבחירה החופשית. האם ישנה בחירה חופשית או שיש כאן אשליה של בחירה חופשית. היו פילוסופים, שטענו ואחד המפורסמים שבניהם שפינוזה, שהגדיר את החופש כ"ידיעת ההכרח" תפיסה המזכירה את דבריו של ר' עקיבא "הכל צפוי והרשות נתונה". מעשיהם של בני האדם מתבטלים מפני הגזירה האלוקית.
ניתן להציג עמדה, שמבדילה בין הגזירה האלוקית לבין מעשיו של האדם, הפועל מרצונו מתוך בחירה חופשית.
ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" – רבי שמואל בר נחמני אומר "כי אנוכי ידעתי את המחשבות" שבטים היו עסוקין במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ותעניתו. וראובן היה עסוק בשקו ותעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ותעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח.
המדרש מתמקד בשני תהליכים המתרחשים בו זמנית. כל אחד מבני המשפחה עסוק בשלו מתמודד עם מצבו האישי ובמקביל בורא עולם עסוק בתהליך ארוך, שיביא לבריאתו של מלך המשיח. כולם עסוקים במעשים אנושיים רגילים אבל במקביל מתרקם מהלך אלוקי גדול, שעין אנושית אינה יכולה לצפותו ולהבינו.
יוסף עצמו מדגיש את הסיבתיות הכפולה גם בדבריו אל האחים. בפעם הראשונה לאחר שמתגלית זהותו והאחים מתביישים במעשיהם אומר יוסף: 'וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה וּלְאָדוֹן לְכָל בֵּיתוֹ וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם'. (מה,ח)
יוסף מגלה סלחנות לאחים הוא מסביר להם שכל התהליך הוא מאת ה'. גם לאחר פטירתו של אביהם:' וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹקִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה'. (, נ,כ)
פיבל מלצר מסכם בספרו את הלקח מספור יוסף: 'וכל התעלומות האלה לא באו אלא כדי להעלות את האמונה הגדולה כי: 'אין נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה … כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם' זהו מוסר השכל הגדול ביותר מסיפור יוסף ומסיפורי דברי ימי ישראל כולם'. (פרשת השבוע והפטרתה עמ' 72- 73)
והמסר עבורנו, שחשוב מאד להשקיע בהשתדלות ובעשייה יום יומית אולם לדעת, שלא הכל בשליטתנו וישנם תהליכים שבן אנוש לא יבינם.
תש"ע