סא"ל הרב אודי שורץ, ראש ענף ההלכה, הרבנות הצבאיתט"ו באדר, "פורים דמוקפים", חל השנה בשבת קודש, והופך בירושלים ל"פורים משולש", כלומר פורים שמצוותיו מתחלקות לשלושה תאריכים שונים: 1) ביום שישי, י"ד באדר, קוראים את המגילה ונותנים מתנות לאביונים; 2) בשבת קודש, ט"ו באדר, קוראים בתורה את פרשת "ויבא עמלק", מוסיפים בתפילה ובברכת המזון "על הניסים", וכן נהגו להוסיף עוד מאכל חשוב ועוד קצת יין לסעודת השבת; 3) ביום ראשון, ט"ז באדר, מקיימים סעודת פורים ולרוב הדעות גם שולחים משלוח מנות. לדעת מקצת פוסקים, זמן משלוח מנות הוא דווקא ביום שישי, עם קריאת המגילה ומתנות לאביונים, ויש אף שכתבו לשלוח מנות בשבת. לכן, ירושלמים המבקשים לצאת ידי כולם, שולחים משלוח מנות גם ביום שישי, גם בשבת וגם ביום ראשון.
בצד חלוקה משולשת זו של הלכות הפורים, מחדשת הגמרא במסכת מגילה (דף ד') הלכה נוספת לפורים משולש: "ואמר רבי יהושע בן לוי: פורים שחל להיות בשבת – שואלין ודורשין בענינו של יום". רש"י שם מסביר שקובעים דרשה בציבור כדי לעסוק ב"איגרת הפורים", כלומר היות שלא קוראים את המגילה בשבת, תיקנו חכמים לעסוק בסיפור המגילה. בניגוד לדעת רש"י, הרמב"ם (הלכות מגילה, פרק א' הלכה י"ג) כתב: "ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת, כדי להזכיר שהוא פורים". כלומר, הדרשה בציבור היא לא באגדה ובמעשה הפורים, אלא בהלכות היום. הריטב"א בחידושיו למסכת מגילה מצטט את המחלוקת הזו ונוטה להכריע כדעת רש"י, שהעיקר הוא בלימוד מגילת אסתר, ולא בלימוד הלכות פורים. אמנם כבר כתבו אחרונים שראוי ונכון לצאת ידי כולם, ולעסוק בשבת הזו בענייני הפורים – בהלכה ובאגדה (ראו על כך בהרחבה בשו"ת מנחת יצחק, חלק ז' סימן נ').
במקביל לחובה מיוחדת זו לפורים משולש בירושלים, שנינו בגמרא במסכת פסחים (דף ו'): "שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום". המשנה ברורה בתחילת הלכות פסח (סימן תכ"ט ס"ק ב') הביא בשמם של הגר"א ועוד פוסקים, שאותם שלושים יום – מתחילים כבר בפורים. ואם כן, אנחנו "סומכים גאולה לגאולה" (כדברי הגמרא במסכת מגילה, דף ו'), וכבר מימי הפורים שאנחנו עומדים בעיצומם, מתחילים להתכונן לקראת הפסח.
אמנם, אף שבשתי הסוגיות – במגילה ובפסחים – השתמשו חז"ל בלשון "שואלין ודורשין", ביארו ראשונים ואחרונים שיש לחלק ביניהן. הגמרא בסוף מסכת מגילה (דף ל"ב) קובעת ששואלים ודורשים בעניינו של יום לא רק בפורים שחל בשבת, אלא בכל החגים כולם: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת והלכות חג בחג. לימוד הלכות הפסח שלושים יום קודם החג, קשור בעיקר להכנות המרובות ולפרטים הרבים הנוגעים לחג המצות. עם זאת, כאשר שואלים ודורשים בענייני דיומא במהלך החג עצמו, ממש כפי שנוהגים השבת בירושלים, הרי שהמטרה היא לא רק לשלוט בפרטי ההלכה, אלא להעצים את אופיו וצביונו של היום. האופן שבו הפרט והקהילה קושרים את עצמם אל החג, ואל הקדוש ברוך הוא שציווה על החג – הוא בעזרת הלימוד והעיסוק בענייני דיומא.
במדרש ילקוט שמעוני על פרשת 'ויקהל' למדנו: "ויקהל משה" – רבותינו בעלי אגדה אומרים: מתחלת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה "ויקהל" אלא זאת בלבד. אמר הקדוש ברוך הוא: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. מכאן אמרו: משה תקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום – הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג. אמר משה לישראל אם אתם עושים כסדר הזה, הקדוש ברוך הוא מעלה עליכם כאילו המלכתם אותי בעולמי שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני א-ל".
המדרש מלמד שלא רק הלימוד וידיעת ההלכה חשובים, אלא עצם קבלת עול מלכות שמיים שיש מכוח לימוד התורה ובעזרתו. הגרי"ד סולוביצ'יק ביאר עניין זה באריכות (בספרו "שיעורים לזכר אבא מארי", בשיעור בעניין קריאת התורה במועדים), ובתוך דבריו כתב: "תלמוד תורה הוא אמצעי של קיום קדושת היום, כדבר המוציא לאור את קדושת היום והמסייע לאדם לקיימה לא רק על ידי שב ואל תעשה – בביטול מלאכה, אלא גם בקום ועשה, על ידי פעולה מעשית. הלכה זו כלולה בלשון הכתוב, "מקרא קודש".
ואם נשוב להלכות פורים, הרי שהרמ"א (אורח חיים, סימן תרצ"ה סעיף ב') פסק בפירוש ביחס לכל סעודת פורים, ולאו דווקא זו של פורים המשולש: "טוב לעסוק מעט בתורה קודם שיתחיל הסעודה, וסמך לדבר: "ליהודים היתה אורה ושמחה", ודרשינן: אורה זו תורה". אור התורה נדרש ללוות אותנו בכל עת ובכל שעה, אך הוא מאיר באופן מיוחד את המועדים והימים הטובים, ומעצים את החיבור של כולנו לקדושת היום ולאבינו שבשמיים.
