ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)"וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיָדוֹ: לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה… וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱ-לֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱ-לֹהִים הוּא חָרוּת, עַל הַלֻּחֹת" (שמות, ל"ב, ט"ו- ט"ז).
סוד גדול היה בכתב שעל גבי הלוחות.
"אמר רב חסדא: מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדין" (שבת, קד ע"א). אותיות אלה, על אף שלא היה מה שיחזיק את חלקן הפנימי משנחצבו – בכל זאת עמדו. ומוסיף רש"י בפרשתנו: "משני עבריהם היו האותיות נקראות, ומעשה נסים היה".
סבורני שנס הלוחות מלמד כי המילים והאותיות הן, מחד, חלק מהטבע וניתן להטביען בחומר ולחצבן באבן, אך בו זמנית טמונים בהן גם חופש וחירות, והן מייצגות מציאות הגבוהה מן הטבע ומשוחררת ממגבלותיו, ומכונות עקב כך: "מעשה א-לוהים" ו"מכתב א-לוהים".
בהקשר זה, במובנים רבים ומגוונים, דומה האדם לאותיות: לשניהם ממד "גופני" (צורני, טכני) וממד רוחני – נפשי, שהוא חלק "א-לוהַ ממעל". שניהם מורכבים וניתנים "לקריאה" ולפירוש "משני עבריהם" – מזוויות שונות, שניהם "בנס היו עומדין" – נִסים מהלכים – מאזנים בין טבעי לעל טבעי, ושניהם יוצרים מציאוּת ומספרים בעולם – סיפור.
כבוד יש לנהוג בלוחות ובכתוב בהן. חריטתן של הדברות באבן, משמעה – כי תוכנן הוא נצחי ומחייב.
אף שאנו כותבים כיום במקלדת (ומיעוטנו בעט או עפרון), חשוב לטעמי להקיש מן הלוחות על משמעותן של המילים כתובות.
בחיינו המקצועיים, לא אחת, אנו נדרשים לייצר ולחתום על מסמכים. באשר לי, פעמים אני חוזרת ובוחנת מחדש את שכתבתי, מודעת היטב לעובדה כי לא רק סמל גרפי (חתימה) נדרשתי להוסיף, בתחתית העמוד, אלא את כל שנות הכשרתי, את ידיעותיי, את אחריותי המקצועית ואת הכרתי בכוח ההשפעה של מילותיי על עתידו של מי שבגינו/עבורו נכתב המסמך. גם שורות אלה ממש נכתבות בזהירות, נמחקות ושוב נכתבות ואף נשלחות לעיון של עין נוספת, טרם תשלחנה לעריכה. כבודי – כבודכם, לימודי – לימודכם.
עידן הוואטסאפ והטוויטר, מפתה אותנו להקל ראש בכתיבה. מהירות ההקלדה, טווח התגובה האימפולסיבי ואפליקציות המשלימות מילים באופן אוטומטי – מייצרות לא אחת מסרים מעוותים.
"וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר", אומר ה' למשה ומבקש שהרוח (והכתיבה) האנושית תכבוש את האבן ולא תידרדר עמה מטה.
(כי תצא תשעט)
