הרב ד"ר רונן לוביץ (רב ניר עציון, נשיא תנועת 'נאמני תורה ועבודה')לא פחות מארבע פעמים מוזכרת בפרשת "כי תישא" קשיות העורף של עם ישראל. בשלושה אזכורים ה' מודיע למשה שבגלל תכונה זו ברצונו להשמיד את בני ישראל בעקבות חטא העגל.
בפעם הראשונה אומר ה' – "…עם קשה עורף הוא, ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם" (לב, ט'). בפעם השנייה ה' אומר למשה שלמרות תפילתו, וחרף הריגת החוטאים בידי בני לוי: "…לא אעלה בקרבך, כי עם קשה עורף אתה" (לג', ג'). בפעם השלישית, לאחר שבני ישראל הבינו, כנראה, את חומרת חטאם והתאבלו, ה' חוזר וקובע שוב: "אתם עם קשה עורף, רגע אחד אעלה בקרבך וכיליתיך" (לג', ה').
האזכור הרביעי של קשיות העורף של ישראל נמצא דווקא בדבריו של משה שמנסה לפייס את ה' על החטא החמור ומתחנן: "אם נא מצאתי חן … ילך נא ה' בקרבנו כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לעווננו ולחטאתנו ונחלתנו" (לד', ט'). כיצד קשיות העורף ששימשה אצל ה' כנימוק לעונש החמור ביותר, הופכת לפתע לטיעון שמצדיק את סליחתו של בורא עולם?
כמה מהפרשנים הסבירו שכוונת משה הייתה לבקש מה' שיסלח לישראל "אף על פי" שהם קשי עורף" (אבן-עזרא, חזקוני ועוד). אולם במקרא נראה שמשה ציין תכונה זו כנימוק לסליחה, ולא כבקשה שה' יתעלם ממנה.
נראה שקשיות עורף היא אכן תכונה בעייתית בדרך כלל, שכן היא מקבעת את אדם, ומונעת ממנו לתקן את דרכיו ולעשות תשובה. הדוגמה המובהקת ביותר של קשה עורף בתנ"ך הוא פרעה שקיבל מכה אחרי מכה, אך לא שינה את עמדותיו כמלוא הנימה. השם 'פרעה' מכיל את אותיות המילה 'הערף', ודמותו מייצגת באופן אכזרי, אך גם נלעג, את כל הרע שגלום במקובעות ובעקשנות.
אולם, קשיות עורף יכולה להיות גם תכונה חיובית וחיונית, וזאת כאשר האדם או העם נדרשים לעמוד בפני אתגרים קשים, בהם רכות לב, גמישות ופשרנות הם לרועץ, ויש צורך לגלות דווקא נחישות ועקשנות, לא לירא ולא להירתע. ה' ידע שעם ישראל יידרש בהמשך דרכו למנות גדושות של קשיות עורף, כדי לעמוד מול אומות העולם שיקומו עליו לכלותו. ה' ידע שכדי להתמודד עם שנאת ישראל בארצות גלותו, עליו להיות קשה עורף. הוא ידע שעל מנת להמשיך לשמור על גאווה יהודית מול האנטישמיות שנמשכת אף בתקופה המודרנית, ולא שוככת, ולעתים אף מתעצמת, לנוכח תקומת ישראל בארצו, נדרשת מידה גדושה של קשיות עורף. רק עם קשה עורף יכול מצד אחד לקדש את החיים, ומצד שני להיות נכון להקריבם על אמונתו ולקיים "ואהבת את ה' אלוהיך בכל נפשך". לקשיות עורף זו התכוון, כנראה, המדרש שאומר: "שלושה חצופים הם: חצוף בחיה – כלב, בעוף – תרנגול, ובאומות – ישראל… אתה סבור שהוא לגנאי, ואינו אלא לשבחן: או יהודי, או צלוב" (שמ"ר מב, ט)
אנו מוצאים בתנ"ך דוגמה גם לדמות שממחישה את החיסרון שעלול להיות ברכות עורף, וזו היא ערפה. אף ערפה אותיות שמה הן אותיות "הערף", בדיוק כמו פרעה, אולם העורף שלה נדרש לגנאי, דווקא משום שהיה רך מדי. ערפה "הפנתה עורף לחמותה", וכך איבדה את עולמה. רות, לעומתה, גילתה קשיות עורף חיובית, בכך שלא שעתה להפצרות חמותה, לא שאלה כיצד אתמודד ואשרוד בארץ יהודה, אלא התעקשה לדבוק בדרך הקשה, ובכך בנתה את עולמה עד לעתיד המשיח והמלוכה.
יש גם מעלה גדולה בקשיות העורף, וכה חשוב שנדע להתרכך פעמים רבות בשגרת יומנו, אך להקשות עורפנו, כשאנו נדרשים לאתגרי חיינו
בחודשים האחרונים עם ישראל גילה שלא פסה ממנו קשיות העורף. אפשר היה לחשוב ולחשוש שהיא נשחקה במהלך השנים, וכי יהודים של זמננו חושקים בחיים שקטים ונוחים, ועורפם התרכך כך שלא יוכל לעמוד מול אתגרים קשים. אולם התברר שכאשר אנו נדרשים לגלות נחישות ותקיפות, הקרבה והתמסרות, אנו עדיין ניחנים בתכונות אלה במינונים גבוהים. לא רק חיילנו הסדירים ואנשי המילואים, שוטרים ואף אזרחים שנקלעו לחזית, הוכיחו עוצמות אלה, אלא גם העורף הפיק מתוכו קשיות עורף.
אנו עוד עשויים להידרש לאותה קשיות עורף חיובית בהמשך מאבקי הקיום של עם ישראל בארצו. על כן כה חשוב מה שלימדונו משה בבקשתו וה' בסליחתו, שיש גם מעלה גדולה בקשיות העורף, וכה חשוב שנדע להתרכך פעמים רבות בשגרת יומנו, אך להקשות עורפנו, כשהוא נדרש לאתגרי חיינו.
