ד"ר ניצה דורי (חוקרת ספרות ילדים, ספרות עברית וספרות לאדינו, nitsa.dori@gmail.com)חג פורים תמיד היה סמל לניצחון הרוח על החושך, להתמודדות עם מציאות קשה דרך מסכות, צחוק ושמחה. אך השנה, השמחה הזו מגיעה עם משא כבד – צלקות הכאב מ-7 באוקטובר, היום שטלטל את עם ישראל ושינה את המציאות של רבים מאיתנו. בתוך הכאב הזה כבר שכחנו שאנחנו עדיין מתמודדים גם עם טרור מקומי, ויהלי גור בת ה-17 מפרדס חנה כרכור הי"ד, שנהרגה בפיגוע דריסה לא מכבר, שילמה על כך בחייה.
הימים הללו גם מביאים עימם מתחים ופערים חברתיים שלא נעלמים. האמירה של יאיר לפיד על אורית סטרוק והזכייה בפרס האוסקר של הסרט האנטי-ישראלי "אין ארץ אחרת" של פעיל השמאל יובל אברהם ובאסל עדרא – הן דוגמה כואבת לשיח המתלהט בפוליטיקה ובתרבות הישראלית. ביקורת פומבית על מראה חיצוני של אדם, במיוחד במרחב הציבורי והפוליטי, נחשבת לפוגענית ואינה הולמת. היא מסיטה את הדיון מהנושאים המהותיים ומקדמת שיח שטחי ומזלזל.
במקרה זה, גם אם כוונתו של לפיד הייתה אחרת, חשוב להקפיד על התבטאויות מכבדות ולהימנע מאמירות שעלולות להתפרש כפוגעניות כשחברה שלמה מתמודדת עם אבל, חטופים שעדיין לא שבו הביתה, ומציאות ביטחונית מורכבת. ציפייה טבעית היא שלפחות נבחרי הציבור ישכילו למצוא שפה מאחדת ולא מתלהמת, ולפחות יהודי ישראלי לא יפיק סרט כזה המעוות את המציאות. פורים, החג שבו הכול מתהפך, מזכיר לנו שהמילים שאנחנו בוחרים יכולות לחזק או לשבור.
אבל חג הפורים מזכיר לנו את כוחו של העם שלנו לקום מתוך האפר, לשלב ידיים ולמצוא אור גם בלב השבור. דווקא השנה, חג פורים הוא הזדמנות לעצור ולשאול – איך נוכל להשתמש בכוחו של הצחוק וההומור כדי לאחות את הקרעים? איך נוכל לשאוב השראה מיצירות תרבות שמצליחות לגעת ברגש ולתת תקווה, במקום להתמקד בהאשמות ופילוג? ידוע הסיפור על הדלי הסדוק שהרגיש אשמה על איך שהוא נראה ועל אי התועלת שהוא מביא לעומת הדלי השלם, עד שהאיש הנושא אותם במעלה ההר מראה לדלי הסדוק את הצד שלו – המים שטפטפו מהדלי הסדוק הצמיחו פרחים מרהיבים. שברי הלוחות לעד יעמדו לצד הלוחות השלמים.
המסר של פורים איננו רק "עד דלא ידע", אלא גם ההבנה ששמחה יכולה להיות כלי של הישרדות ושל תיקון. בזמנים כאלה, מוטלת עלינו האחריות לשמר את הרוח היהודית – זו שיודעת לצחוק, לשיר ולרקוד, גם כשנדמה שהלב כבד. כי בסופו של דבר, הניצחון האמיתי שלנו הוא היכולת להמשיך ולחיות, מתוך שמחה, משמעות ותקווה לעתיד טוב יותר.
חג פורים, לצד פרשת 'כי תישא', טומן בחובו מסרים של ניסים, כפרה ותמורות רוחניות. פרשת 'כי תישא' עוסקת בין היתר בחטא העגל, שהביא לשבר רוחני חמור בעם ישראל. בדומה לכך, מגילת אסתר מציגה רגע של משבר קיומי: גזרת המן להשמיד את העם היהודי. בשני המקרים, המנהיגות משחקת תפקיד מכריע – משה רבנו מתפלל ומבקש רחמים על העם, ואסתר המלכה מסכנת את חייה כדי להצילו.
ההצגה 'צניחה חופשית' שצפיתי בה לאחרונה, בכיכובן של ציפי שביט וליאורה ריבלין, היא דוגמה חיה לאופן שבו אמנות ותרבות יכולות לעזור לנו להתמודד עם השברים בחיינו. ההצגה ממחישה שגם בגיל השלישי החיים מלאים בהרפתקאות. שביט וריבלין, שתיהן נשים חזקות, מזכירות לנו שאפילו כשהחיים מרגישים כמו צניחה חופשית, אפשר למצוא דרך לרכך את הנפילה – עם חברות, עם אומץ ועם הומור.
כאשר אנו בוחנים את משמעות החג דרך ספרות הלאדינו, שפתם של צאצאי מגורשי ספרד שהגיעו לאימפריה העות'מאנית, ניכר כי המורשת היהודית שזורה בסיפורים, במשלים ובשירה המדגישים את כוחה של קהילה, מסירות הנפש וגורל העם היהודי:
קופלאס די פורים :(Coplas de Purim) הקופלאס הם שירים דידקטיים בלאדינו שנכתבו כדי להנגיש את סיפור מגילת אסתר לקהל שלא הבין עברית, ורובם נאספו על ידי יצחק לוי שפרסם אנתולוגיה לחזנות ספרדית ולשירי קודש. שירים אלו מתארים את אירועי המגילה ומבוצעים במסורת קהילות ספרדיות במהלך חג הפורים.
מגילת אסתר בלאדינו: בקהילות דוברות לאדינו נהגו לתרגם את מגילת אסתר לשפה המקומית כדי להנגיש את הסיפור לכלל הציבור, במיוחד לנשים ולילדים. תרגומים אלו כללו לעיתים קרובות הקדמות והסברים בשפת הלאדינו, מה שהפך את המגילה לנגישה יותר לקהל הרחב.
פיוטים ושירים מסורתיים: מלבד הקופלאס, קיימים פיוטים ושירים מסורתיים בלאדינו שנכתבו לכבוד חג הפורים. שירים אלו משלבים את סיפור המגילה עם מסרים של שמחה והודיה.
תיאטרון ומחזות: בתקופת האימפריה העות'מאנית המאוחרת, התפתח תיאטרון בלאדינו שהציג מחזות המבוססים על סיפורי התנ"ך, ביניהם סיפור אסתר המלכה. מחזות אלו הוצגו במהלך חג הפורים ושילבו אלמנטים מהתרבות הספרדית-יהודית, במטרה לחזק את הזהות והמורשת בקרב הקהילה.
חג פורים ופרשת 'כי תישא' מציגים את הדינמיקה של משבר וגאולה – בין אם בחטא העגל ובקשת הרחמים, או בגזירת המן ובישועת אסתר. ספרות הלאדינו משמרת את הזיכרון ההיסטורי הזה ומעניקה לו משמעות נצחית דרך פיוטים, שירים וסיפורים שממשיכים להדהד גם בימינו.
