קריאת פרשת זכור ביחידות או בלי ספר תורה

שאלה: חייל שנמצא במקום מבודד שאין בו ספר תורה, או שיש בו ספר תורה אך אין בו מניין – כיצד ינהג בקריאת פרשת זכור?

תשובה: בגמרא במסכת מגילה (דף י"ח) נאמר: "כתיב הכא "והימים האלה נזכרים", וכתיב התם "כתב זאת זכרון בספר", מה להלן בספר, אף כאן בספר". כלומר, גם את מגילת אסתר וגם את זיכרון מעשה עמלק, חובה לקרוא דווקא מספר: מגילה כשרה או ספר תורה. ומוסיפה הגמרא שם: "דתניא: "זכור", יכול בלב? כשהוא אומר "לא תשכח" – הרי שכחת הלב אמור; הא מה אני מקיים "זכור"? – בפה". אם כן, יש מצווה לקרוא את הדברים בפירוש, ודווקא מתוך ספר תורה כשר.
הרמב"ן בפירושו לתורה (דברים, כ"ה י"ז) התלבט האם אכן יש ללמוד מכאן שקריאת פרשת זכור היא מצוות עשה מן התורה, ואולם מה שהרמב"ן הסתפק בו היה ברור לבעלי התוספות (מגילה, דף י"ז; ולראשונים נוספים), שאכן קבעו כדבר פשוט שהחיוב לקרוא את פרשת זכור מספר תורה בבית הכנסת הוא חיוב דאורייתא. כך פסק השולחן ערוך (אורח חיים, סימן תרפ"ה סעיף ז'): "יש אומרים, שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא".

בשו"ת תרומת הדשן (סימן ק"ח) הדגיש, שאותה מצוות עשה מדאורייתא לקרוא את פרשת זכור היא דווקא בקריאה כהלכתה, במניין ובברכות. לאור דבריו, פסק השולחן ערוך (שם): "בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו, כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא" (השולחן ערוך כולל שם את פרשת "פרה" יחד עם פרשת זכור, אך זו סוגיה הלכתית נפרדת). ואמנם, נהגו אנשים ונשים בכל תפוצות ישראל לעשות מאמץ מיוחד ולשמוע את קריאת פרשת זכור בשבת שלפני פורים.
הרב עובדיה יוסף זצ"ל (שו"ת יביע אומר, אורח חיים ח' נ"ד) ציטט כמה אחרונים שהתקשו לקבל את פסק תרומת הדשן, וטענו שעצם ההלכה של תפילה במניין שיש בו עשרה אנשים – איננה מן התורה, אלא רק מדברי חכמים. ובכן, אם כל המושג של "מניין" הוא מדרבנן, איך ייתכן שאת פרשת זכור צריך לקרוא במניין מדאורייתא?! אמנם, הרב עובדיה מציע ליישב שאכן כך נתחדשה הלכה מן התורה, שדווקא הקריאה הזו היא קריאה במניין, אבל הוא נוטה לדחות את הרעיון הזה, ומסכם: "שעיקר המצוה מן התורה, אף שהעשרה בודאי הוי רק מדרבנן".
ואכן, הרבה לפני הרב עובדיה, מצאנו בהגהת הרמ"א על אותה הלכה שבשולחן ערוך שכתב: "ואם אי אפשר להם לבא, מכל מקום יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם". כלומר, יש מקום רב לקריאת פרשת זכור גם כאשר אין מניין, והדגיש המשנה ברורה שם שכוונת הרמ"א היא לקריאת התורה כהלכתה מתוך ספר תורה כשר. אמנם, יש שנהגו שאין מוציאים את ספר התורה מארון הקודש לצורך קריאה של אדם פרטי או לצורך לימוד, אלא רק לקריאת התורה בציבור. ואולם כאן בנוגע לפרשת זכור, מפורש ברמ"א ובמשנה ברורה, שגם מי שאין לו מניין, נדרש להוציא ספר תורה ולקרוא ממנו את פרשת זכור בטעמיה.
בעל "כף החיים" ועוד הדגישו שעל הקריאה הזו בלא מניין אי אפשר לברך את ברכות התורה לפניה ואחריה. לשון אחרת, מפאת חשיבותה של קריאת שבת זכור מאפשרים לקיים אותה גם ביחידות, אבל סוף כל סוף זו אינה קריאת התורה כהלכתה, ולכן אין מברכים עליה את ברכות התורה.
בניגוד לדעת חלק מהפוסקים הראשונים שהוזכרה מקודם, שהחיוב לקרוא את פרשת זכור מספר תורה כשר ובמניין הוא מן התורה, בספר החינוך (מצוה תר"ג) כתב בפירוש שקריאת פרשת זכור בבית הכנסת היא מנהג בלבד. רבי שניאור זלמן פרדקין (שהיה מגדולי הפוסקים במחצית השנייה של המאה ה-19, בתחילה ברוסיה ובפולין, ולאחר מכן בירושלים), כתב בספרו "תורת חסד" (אורח חיים, סימן ל"ז) שלדעת ספר החינוך עצם החובה לקרוא דווקא מספר – גם היא בגדר של מנהג, אך לא חובה מן התורה. לדעת בעל "תורת חסד", זו העמדה הרווחת יותר בין הראשונים, דהיינו שאכן יש חובה לזכור את מעשה עמלק לפחות פעם בשנה, אבל לא רק הקריאה במניין, אלא גם הקריאה מספר תורה כשר – כל אלה הן בגדר מנהג או חיוב מדרבנן, אך לא מן התורה.
מדברי ה"תורת חסד" ניתן ללמוד שמי שנמצא במקום שאין בו ספר תורה כשר – ראוי לו לקרוא את פרשת זכור אפילו מחומש או מסידור, ובכך יצא ידי חובה לפחות מעיקר דין תורה, של זכירה "בפה", ולא רק "בספר". עם זאת, יש מפוסקי הזמן שחלקו על כך, ולדעתם ההלכה של קריאה מספר היא ממש מעיקר הדין – גם אם אין צורך במניין – ולכן הקריאה מחומש הינה חסרת משמעות (ראו מקראי קודש, פרק א' סעיף כ"ב).
הלכה למעשה, בוודאי ראוי שמי שאין לו ספר תורה כשר – ישתדל להקדיש כמה רגעים כדי לקרוא את הפרשה מחומש או מסידור, ויצא בכך ידי חובה לפחות לדעת מקצת פוסקים. כדי להשלים את המצווה כהלכתה, ישתדל להימצא בבית הכנסת ביום הפורים עצמו ויתכוון לצאת ידי חובה כאשר קוראים את פרשת "ויבא עמלק". אמנם, נחלקו הפוסקים האם יוצאים ידי חובה בפרשת "ויבא עמלק", שבה מסופר על המלחמה על עמלק, אבל אין בה ציווי מפורש: "זכור!" (ראו מגן אברהם ומשנה ברורה, תרפ"ה), ולכן מי שירצה להקפיד עוד יותר, יזכור לכוון לצאת ידי חובתו כאשר מגיעים לפרשת "כי תצא" בחודש אלול, וחוזרים וקוראים את פרשת "זכור" על סדר קריאת התורה.