ליאת שוקרוןהסיפור שהתרחש בשושן הבירה הוליד, כמו בחגים רבים אחרים, מנהגים שונים בקרב היהודים בכל קצוות העולם. מתרנגול מחופש במשלוח המנות ועד סגולה לבנות רווקות – חג הפורים מספק הצצה לחיי היהודים בגולה, שאת רוב המנהגים שהם העבירו לנו כמורשת הם למדו בכלל מהגויים
עם המדינה שהביאה לנו את ריטה, את קלסרי מסמכי הגרעין שלה ורק בשבוע שעבר פרצה לטלפון של בני גנץ, יש לנו רומן עתיק יומין.
עד שנת 1935, איראן של היום נקראה פרס. בשושן שבפרס, לפי מגילת אסתר שקראנו אך זה עתה, התרחש סיפור המגילה, סיפור של נס והצלה של העם היהודי בפעם המי יודע כמה. בהמדאן, בירת איראן, נמצא ציון הקברים של מרדכי ואסתר, והמקום נחשב מקודש – ולא רק ליהודים. לפי המסורת שהתגבשה בקרב יהודי איראן, שושן היא המדאן, אבל חוקרים רבים מזהים את שושן כעיר אחרת, בדרום מערב איראן.
אם נהיה כנים, זה יכול להיות סיפור קצת רגיש, ובשנים האחרונות עלו קולות מצד מי מהאיראנים שבחג הפורים אנו חוגגים טבח איום שעשו היהודים דאז, בימי אחשוורוש, באיראנים.
למרות זאת, אסתר שקלים, משוררת וחוקרת קהילות ישראל שנולדה באיראן ועלתה לארץ בגיל 4 (והשם לא מקרי – מדובר בשם נפוץ ואהוב בפרס/איראן), מתארת שיהודי איראן חוגגים את כל החגים בלי בעיה, כולל חג הפורים, אם כי החגים נחגגים בבית כנסת או בבית ולא בחוצות.
"קשה להרבה אנשים לעכל את זה שיש בחגים שלנו המון דברים שקשורים לעמים שבקרבם ישבנו. 'ונהפוך הוא', בכלל לא קשור להתחפשות. מאיפה יהודי יכול לבוא עם המנהג להתחפש?"
חוכמת גויים
ליהודי איראן היו מנהגים מיוחדים בחג הפורים, ולא רק להם. יהודים בכל העולם נתנו למנהגים בכלל ולמנהגי הפורים בפרט, אינטרפרטציה משלהם.
"קשה להרבה אנשים לעכל את זה שיש בחגים שלנו המון דברים שקשורים לעמים שבקרבם ישבנו", אומר ד"ר יואל רפל מאוניברסיטת בר אילן. "יש הרבה מאוד הבדלים במנהגים, בין מה שהיה מקובל באגן הים התיכון ובין מה שהיה מקובל באירופה. היהודים לא חיו בוואקום. יש המון מנהגים אצלנו שלקוחים מתוך המסורות שרווחו בקרב החברות שבהן היהודים חיו", אומר ד"ר רפל ל'שבתון'. ויש לו הרבה דוגמאות.
"למשל, המנהג שלנו להדליק מדורות בל"ג בעומר. הרי אין לו שום קשר לרבי שמעון בר יוחאי. למה מדליקים מדורות בל"ג בעומר אחרי ש-24 אלף תלמידים נהרגו? זה בכלל לא קשור, והראיה היא שבצפון אפריקה בכלל לא ידעו על המנהג הזה. הוא לא מופיע בשום מקום. אבל, במרכז אירופה ב-1 במאי יש חג פגאני בו מדליקים מדורות, זורקים תפוחי אדמה לתוך האש ומשחקים עם חץ וקשת. את זה היהודים אימצו והדביקו לל"ג בעומר כדי שלילד היהודי יהיה מנהג דומה", אומר ד"ר רפל ומוסיף: "או, איך זה יכול להיות שבצפון אפריקה בחג השבועות יש מנהג שזורקים מים על מי שהולך ברחוב ובאשכנז אף אחד לא מכיר את המנהג הזה? וגם, אין שום קשר להדלקת החנוכיה ולחנוכה. זה גם מגיע ממנהג שבכלל לא קשור ליהדות, במסורת שקשורה במעבר בין יום ולילה שזו בעצם התקופה שבה היום הוא הקצר ביותר והלילה הוא הארוך ביותר. עוד, בארצות המזרח נוהגים בסוכות לתלות בסוכה כסא קטן של אליהו הנביא. לא הכירו דבר כזה במרכז אירופה. ויהודי תימן בכלל לא מכירים את רוב המנהגים כי הם היו מנותקים. יש מנהגים שהם ייחודיים למקום, וזה מתבטא גם במנהגי פורים".
קרנבל, באירופה קרנבל
אם נשים בצד את ארבע המצוות העיקריות של פורים, המנהג המזוהה ביותר עם החג הוא התחפושת. לגבי המנהג הזה ישנה תמימות דעים – אין ספק שהמנהג לא הגיע מהמורשת היהודית. "כל הסיפור הזה, 'ונהפוך הוא', בכלל לא קשור להתחפשות. מאיפה יהודי יכול לבוא עם המנהג להתחפש? מה זה קשור לפורים?", שואל ד"ר רפל. "בעונה הזו של השנה יש מנהג של קרנבלים, שמתחיל להופיע בימי הביניים. אנחנו מכירים ציטוט מדויק מהספר 'אבן בוחן', שהוא מהמאה ה-14, ששם ממש מתארים את זה. העובדה היא שהרמ"א בהגהה של שולחן ערוך מתיר את ההתחפשות, כי הוא הכיר את זה באזור שבו הוא גר- בקרקוב, אירופה. שם הכירו תחפושות".
"מנהג התחפושות מוזכר רק אצל הרמ"א, רבי משה איסרליש. כשהוא כתב את ההגהות על השולחן ערוך הוא סיפר שבאירופה נוהגים להתחפש, וגברים מתחפשים לנשים וכו', ואין בעיה עם זה כי זה פורים, בגלל שזה 'ונהפוך הוא'. אבל זה נזכר רק במאה ה-16", מוסיפה אסתר.
אסתר שקלים מבהירה כי מנהג התחפושות היה נהוג באירופה בלבד: "המקור הוא מנהג נוצרי. פסטיבל מסכות ענק שהיה בוונציה בימי הביניים, ובכלל כל הקרנבלים שהיו באירופה בתקופה הזאת, קצת לפני פורים זה המרדי גרא, הקרנבל הגדול שעושים אותו 40 יום לפני הפסחא, כי אז היה להם את צום הלנט, שלפניו הם עשו 'ונהפוך הוא', הם היו חוגגים ואוכלים המון בשר ויין. היהודים לקחו את ה'נהפוך הוא' הזה ועשו את כל ההצגות של פורים וההשתוללות, ופורים שפיל, על ידי זה שהם התחפשו במסכות, עשו מין קרנבל קטן שלהם. וזה התחיל בעיקר באירופה. היהודים בארצות האסלאם לא נהגו להתחפש בפורים. לא היה את זה. אם המנהג הזה של התחפושות והקרנבל התגלגל והגיע בכלל לארצות המזרח זה רק בעקבות הקשר עם המערב, ובעיקר בעקבות הקמת בתי הספר של כי"ח שהיו להם מנהלים צרפתים שהביאו את המנהגים של אירופה לארצות המזרח".
ד"ר רפל מתאר כי גם מקור המנהג לאכול אוזני המן אינו יהודי. למה דווקא אוזניים? זה הגיע ממנהגם של הנוצרים שביום בו לפי מסורתם הלשין יהודה איש קריות על ישו הנוצרי, הם אוכלים עוגות משולשות ממולאות המכונות 'אוזני יהודה', על שם אותו יהודה שהם מתארים כי למחרת היום בו תלה את עצמו על עץ – העץ הצמיח אוזניים. יהודים במאות ה-16 וה-17 אימצו לעצמם מנהג דומה – אך הפוך. יואל מוסיף, כי בקרב קהילות אשכנז רווחה מסורת שהמן חבש כובע משולש – ועל כן צורתם של הכיסונים הממולאים בפרג וצימוקים, שביידיש נקראים 'המן טאש' – כיס המן.
והרעשן המפורסם – גם הוא מתקשר ליהודה איש קריות. "היו רעשנים גם בארצות האסלאם אבל הרעשן שאנחנו מכירים, שנשמע רעש כשהוא מסתובב על צירו – הוא דגם נוצרי. ילדי הנוצרים היו מרעישים ברעשן הזה בחג הפסחא כדי למחות את שמו של יהודה איש קריות שהסגיר את ישו, והיהודים לקחו את אותו דגם של הרעשן והם מוחים את שמם של צוררי היהודים. אנחנו לוקחים מנהגים של הגויים אבל אנחנו מעלים אותם בקודש, נותנים להם את המשמעות היהודית", אומרת אסתר.
לעקור את עיניי המן
המצווה למחות את זכר עמלק – ובתוכם המן הרשע, הולידה יצירתיות רבה בעדות השונות.
אסתר: "אחת הדרכים למחות את זכרו של המן היא כמובן להרעיש בזמן קריאת שמו. בהרבה קהילות הרעישו, בכל אחת בדרך שונה- עם נפצים, או במרכז אסיה היו רוקעים ברגליים על השטיחים עד שיצא אבק. בארצות שונות באירופה בתקופות שונות אסור היה להרעיש בזמן המגילה. היו רבנים שהקפידו מאוד ואסרו את זה בדור מסוים כי חובה לשמוע כל מילה בקריאת מגילה. ובתימן אף פעם לא הרעישו בזמן קריאת המגילה, זה היה אסור".
ולא רק רעש. עוד היא מתארת כי בעיראק היו כותבים את שמו של המן על נייר ואחר כך שופכים על זה יין, או שלמשל היו אוכלים את המן – כמובן אוזני המן, ובמרוקו לקחו את זה צעד קדימה, שם אכלו את העיניים של המן – הכינו פיתה ענקית שקוראים לה 'נגולה', בתוכה שמו 5 ביצים שלוקות. כשאוכלים את הביצים האלה קוראים לזה 'לעקור את עיניי המן'. בהרבה מארצות האסלאם היה גם נהוג להכין לפני פורים בובה בצורת המן, לתלות אותה, ולשרוף אותה בפורים.
סגולה לרווקות
היו לכם מנהגים מיוחדים לפורים באיראן?
אסתר: "תענית אסתר באיראן זה היה משהו מיוחד. בכל השנה היו עולים לקבר אסתר ומרדכי אבל בתענית אסתר, לעלות ולצום שם זה היה נחשב לסגולה מיוחדת ואפקטיבית, במיוחד לבנות רווקות. באיראן הקפידו מגדול ועד קטן. כולם צמו, גדולים וקטנים, חולים, אפילו ילדים. זה נחשב לצום מאוד מאוד חשוב באיראן".
האתיופים, אגב, בכלל לא הכירו את חגיגות הפורים, אבל הם כן קראו את המגילה, כי היא מופיעה בתנ"ך. הם צמו שלושה ימים בדיוק כמו שכתוב במגילה, כשאסתר אמרה 'צומו עלי שלושת ימים'.
אסתר מספרת גם, כי באיראן היו שולחים את משלוח המנות בעיקר למחותנים: "המשלוח מנות הכי גדול היה זה שהמשפחה של החתן שולחת למשפחה של הכלה. ולא רק אוכל, זה המון בגדים ותכשיטים ועוד. באפגניסטן בין שאר המתנות שמשפחת הארוס שולחים למשפחת הארוסה היו שולחים גם תרנגול בתחפושת. התרנגול זה גבר, זה כאילו החתן מוסר לכלה את עצמו". מזל שהיום מסתפקים ב-2 מיני אוכלים…
"באיראן, בכל השנה היו עולים לקבר אסתר ומרדכי אבל בתענית אסתר, לעלות ולצום שם זה היה נחשב לסגולה מיוחדת ואפקטיבית, במיוחד לבנות רווקות"
