במלחמה כמו במלחמה
הדיונים על חוק הגיוס, בעיניים של ה'גדויילים' החרדים, הם לא פחות מ"הכרזת מלחמה נגד עולם הישיבות" (ואני מוסיף: ונגד הבטלנים שאינם לומדים, גם). זה לא רק הפלג הירושלמי הקיצוני, אלה גם המיינסטרים שברבנים החרדים, אלה שהנציגים הפוליטיים החרדים שותים בצמא את הנחיותיהם, ולא יסטו מילימטר ממה שהורו להם. בשבועות האחרונים כרכו, כידוע, את חוק תקציב המדינה, שכדי שיעבור בכנסת (חייב עד סוף מרץ) יש צורך בתמיכת החרדים, בחוק הגיוס. חברי הכנסת החרדים איימו שבלי חוק גיוס שיניח את דעתם, הם לא יתמכו בתקציב. מי שמצוי בעניינים, לא בדיוק התרגש מ'איומים' אלה. כולם, כולל הנציגים החרדים, יודעים שחרף כל הקשיים שיש להם בקואליציה זו (תרומה של היועצת המשפטית שלא מאפשרת לשדוד את הקופה לאור יום כשלא מגיע), אם ייצאו והממשלה תתפזר, לא מצפה להם בחוץ גן עדן. להיפך. טובה בננה אחת ביד (הרבה תקציבים שכן מגיעים להם, משרדי ממשלה שהם מנהלים עם הטיה כמובן לציבור שלהם), מעשר בננות של הבטחות סרק שברור שלא ניתן יהיה לממשן. כי יש בג"ץ. למרבה המזל, וחרף כל הביקורת עליו.
carmine-savarese-
ב'שורה התחתונה', ההערכות הן שהתקציב יעבור. חוק הגיוס? לא נראה שיגיעו להבנות עם החרדים. עוד לא נולד 'גדול' חרדי שיכריז בקולו בעד גיוס אלפי צעירים מבתים חרדיים לצה"ל. ואם היה אחד כזה שיעז, מייד היו הופכים אותו ל'כוייפר בעיקר', 'מסית ומדיח', ומה שתרצו. ובאווירה של הרחוב החרדי, מעטים מאלה שבאמת כן רוצים להתגייס, יעזו לעשות זאת. ולראיה: מתוך 10,000 צווי גיוס שיצאו עד כה לחרדים, התגייסו בפועל 171 בסך הכל. אז נכון, ליותר מאלף מהם הוצאו צווים נוספים, ואם שוב יתעלמו הם יוכרזו כ'עריקים'. בשביל חלקם זה מעין צל"ש. אחד מהחבורה שנעצר בעוון זה, שוחרר והוסע לביתו אחר כבוד בלימוזינה. "ככה יעשה לאיש אשר הפלג הירושלמי חפץ ביקרו". (אגב, אח"כ התברר שהוא בכלל לא ישיבניק, אלא עובד למחייתו. אבל משתמט מהצבא, כחלק מהמגזר).
זאת ועוד, בדיון שנערך השבוע בוועדת חו"ב, הודה נציג צה"ל כי גם השנה הצבא לא יעמוד ביעד שהציב – 4,800 חרדים מתגייסים (מהם היעד היה שליש לקרבי). בתכל'ס, יתגייסו כ-3,000 בלבד (ממחזור של כ-14 אלף). אז מה עושים? מרימים ידיים? לא. צה"ל הולך להוציא 14 אלף צווי גיוס חדשים לחרדים, זאת בשלוש פעימות. ביום חמישי יצאו 5,000 צווים, ב-6 באפריל ייצאו עוד 5,000 צווים, וב-4 במאי יישלחו 4,000 צווים נוספים. בצה"ל מעריכים כי שיעורי ההיענות הנמוכים יימשכו והמצב לא ישתנה.
אבל – ויש אבל גדול – מה לעשות. הצבא זקוק ממש לתוספת של אלפי חיילים לוחמים, ונכון לעכשיו לא ניתן לייבא שכירי חרב מאיזו מדינה רחוקה. כן, אני מכיר את הטענה שיש גם המון 'צפונים' (תל אביבים, כמשל), שמתחמקים מגיוס, וכך גם הצבא לא השכיל להחזיר לשורותיו רבים מאלה שפטר 'סתם ככה', כשלא היה זקוק להם. אכן, גם באלה יש לטפל, ומהר. אבל לענ"ד, זה לא פוטר ולא מוריד כהוא זה מהצורך ומהחשיבות שבטיפול עומק בסוגיית ההשתמטות החרדית רבתי, אידיאולוגית ופרסונלית. די, נמאס.
בעיניים שלי, חבל על הדיבורים והקשקושים. מצד אחד, לא ניתן לכפות על חרדים להתגייס. אין טעם וגם לא ניתן לעצור ולכלוא אלפי משתמטים (אפילו שב"חים שנתפסו השבוע שוחררו כעבור שעות בהיעדר מקומות כליאה). זה לא יעזור, וזה גם לא יביא אותם לשנות את התפיסה ביחס לגיוס. אוי לנו אם יגויסו חיילים בכפייה. התרומה לביטחון המדינה לא תהיה אפס, אלא מינוס גדול אחד.
הגיע הזמן להשתמש במקל ובגזר: המקל – למנוע ע"י חקיקה כל הטבה כלכלית למי שבגיל גיוס ואינם מתגייסים. הכי פשוט (וצודק ומוסרי) בעולם. סביר שגם בג"ץ, לפחות חלק מהשופטים, לא יערימו קשיים מיוחדים. לא סיוע בדיור, לא קצבאות, לא העדפה בקבלה לשירות הציבורי, לא סובסידיה למעונות – נאדה. כלום. (בקצבאות ילדים לא הייתי פוגע); הגזר – הצבא חייב להיערך כך שחרדים שיבחרו להתגייס באמת יקבלו את מלוא התנאים שיאפשרו להם לשמור על אורח חיים חרדי. חטיבת 'החשמונאים' שהוקמה לאחרונה – כמודל. גם בה יש עוד הרבה מקומות פנויים. והגזר החשוב לא פחות: לתגמל, ובנדיבות, את אלה שכן מתגייסים. חרדים ושאינם חרדים כאחד, בדגש על הקרביים שבחבורה.
במודעות שפורסמו מיום שלישי השבוע בחלק מהעיתונים החרדיים, קראו הם להתכנס ליום תפילה בתענית אסתר, כנגד "המלחמה נגד עולם התורה" ולזעוק: "אבינו מלכנו, בטל מעלינו כל גזירות רעות וקשות". ולוואי ותצא בת קול ותאמר להם: "שוטים! המלחמה – מלחמת מצווה היא, תתבגרו. קומו וצאו, חלוצים, למלחמת הקיום, מלחמת המצווה. ההשתמטות שלכם משירות בצה"ל היא-היא הגזירה הרעה שאתם גוזרים על עצמכם ועל עם ישראל ומדינתו". אגב, גם בשבוע החולף התקיימו בוועדת חוץ וביטחון, בראשות ח"כ יולי אדלשטיין, שני ימי דיונים אינטנסיביים על חוק הגיוס (בשמו המכובס), חוק ההשתמטות. שעות על גבי שעות מתחרבשים בסוגיה זו – מה שלא מתיר זמן להתעסק בצד השני של המטבע: בהצעות-חוק רבות עם הטבות והעדפות שונות לאלה שכן משרתים במילואים. ואם למישהו נדמה שיש הרבה זמן למסמס, כדאי שיפנים את המשפט הבא שאמר הרמטכ"ל הנכנס, זמיר, השבוע לסגל הבכיר של הצבא: "2025 תהיה שנת מלחמה". לטעמי, פסק הזמן מהמלחמה שעברנו הוא קצת קצר מדי.
כל הפוסל – במומו פוסל
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' תקף בישיבת סיעת מפלגת הציונות הדתית את ראש השב"כ רונן בר ואמר, בין השאר: "הוא (בר) עושה סיכול ממוקד למושג 'האחריות האישית', הוא מתבצר בכיסא בצורה לא דמוקרטית. אם אני ראש הממשלה – אני מדיח אותו על המקום. זה שהוא לא מודח זאת חולשה של הדרג המדיני". אחריות אישית? טרם שמעתי שהממשלה הזו, על ראשה ושריה, כולל סמוטריץ', לקחו אחריות אישית על מה שקדם ל-7 באוקטובר, על הטיפול הכושל במפונים ועוד ועוד. להאשים את ראש השב"כ שהוא מתבצר על כסאו (כנראה הוא ממתין עם ההתפטרות, כדי שנתניהו לא ימליך במקומו מישהו שהתכונה החזקה אצלו זו נאמנות לנתניהו), שעה שסמוטריץ' וחבריו עושים בדיוק אותו הדבר (ואפילו מתנגדים לוועדת חקירה ממלכתית) – זו או בדיחה או שהם חושבים שאנחנו פסיכים.
מילה זו מילה
מי שכן לקח אחריות הוא איתמר בן גביר. השר לשעבר במשרד לביטחון לאומי, שחרף ביקורות לא מעטות שיש על חלקים מסוימים בעבודת משרדו, כמו אי צמצום מספר תאונות הדרכים, גידול משמעותי באלימות בסקטור הערבי וכדומה – אין חולק כי בכל הקשור לדברים שהוא העמיד בראש העניינים, כמו מתן רישיונות נשק, הפסקת ה'קייטנות' למחבלים בכלא, וכדומה, הוא עשה עבודה מרשימה. כידוע, בן גביר כעת מחוץ לממשלה. הוא בחר שלא להישאר, אם נתניהו לא ימלא כמה תנאים בסיסיים, שלדעתו מאוד נחוצים להכרעת חמאס: הפסקת מתן הדלק והמזון לעזה (שכידוע, מגיעים לחמאס) וחידוש לחימה, אבל הפעם עצימה, מול חמאס בעזה עד מיטוטו המוחלט. ביבי, גם אם היה רוצה, עדיין נמצא בין הפטיש לסדן, הן בשל החשש לחטופינו שעדיין שם, והן מפני שהאמריקנים עדיין לא נותנים 'אור ירוק'. בעל הבית שם אולי 'משיגנע', אבל הוא באמת מתאמץ לסיים סכסוכים בהסכמים, כמה שפחות מלחמות בפועל. אידיאולוגיה? לב רחמן? לא בטוח. איכא דאמרי כי פרס נובל לשלום הוא הטריגר להתנהלותו. כך או כך, בן גביר יצא הפעם 'גבר', כשעמד מאחורי מילה שלו לפרוש אם לא יקוימו תנאים אלו ואלו. גם אם אתם לא מתים עליו [ואפילו אומרים "ברוך שפטרנו" (עצה שלי: אל תמהרו, הוא עוד יחזור. בקרוב או אחרי הבחירות – ובגדול)], תודו שזה נדיר שפוליטיקאי בישראל מוכן לשלם מחיר, והעיקר לעמוד בדיבורו.
ג'ינג'י
"טראמפ הוא טראמפ", מרבים להתבטא פרשנים, וכוונתם: הבן אדם בלתי צפוי. כשמדובר במנהיג הכי חשוב בעולם, זו בעיה. לא בדקתי, אבל אני מעריך כי גם הקברניטים בירושלים, שמיום שנבחר טראמפ מחדש ועד ששליחו נפגש עם הקטארים מאחורי גבה של ירושלים וללא ידיעתה, היו בעננים מעצם היבחרו של טראמפ. ובצדק. הוא זה שהביא לשחרור עשרות מהחטופים, הוא זה ששחרר כמויות גדולות של נשק שביידן הקפיא, באוניברסיטאות בארה"ב החלו לטפל ביד קשה בכל מיני אנטישמיים שעד כה חגגו באין מפריע. בקיצור, אפקט טראמפ מורגש כמעט מקצה העולם ועד קצהו. טראמפ, נכון לעכשיו, טוב ליהודים.
יחד עם זאת, התנהלותו ובעיקר התבטאויותיו בהחלט צריכות להיות מקור לדאגה, גם בירושלים (ברור שאם מסתכלים על האלטרנטיבה, היבחרו היא סיבה למסיבה). בהחלט גם לקברניטים בירושלים יש סיבה להיות קצת מודאגים מה יהיה כשהבחור יקום על צד שמאל. זוכרים איך הראה לזלנסקי את הדרך החוצה מהחדר הסגלגל בבית הלבן? מכירים את הזובור התקשורתי שעשה לו? זוכרים את החשבון הפתוח שיש לטראמפ מול נתניהו על ש(עשה את המעשה המתבקש) התקשר בזמנו לברך את ביידן כשנבחר לנשיא? ובכן, לצד השמחה על טראמפ, יש בהחלט גם מקום לדאגה. בעיקר מן הבלתי צפוי. וירושלים בעניין זה אינה לבד. דיווח ב'דיילי מייל': בבריטניה שוקלים לראשונה להוציא את ארה"ב מפורום "חמש העיניים", בו 5 מדינות משתפות אחת עם השנייה מודיעין רגיש, בעקבות התנהלותו של טראמפ. שוקלים לצמצם לפורום "ארבע העיניים" עם קנדה, ניו זילנד ואוסטרליה. אחרי מה שנראה היה כביטול התמיכה באוקראינה (כנראה יתהפך בחזרה), בפולין שוקלים להחיל גיוס חובה, הבינו שלא נכון להסתמך על סיוע מארה"ב. עד כה טראמפ הצליח לא רע מול קנדה וסין עם הצעדים הכלכליים שלהן. גם זלנסקי קיפל חצי זנב (וכי יש לו ברירה?), ובשעה שטור זה נכתב מצפים לתוצאות משאל העם בגרינלנד, שטראמפ שם עינו עליה ופשוט בא לו להפוך אותה לעוד כוכב קטנטן בדגל האמריקני (בעיקר בזכות המחצבים האדירים שיש במעבה האדמה שם). ב'שורה התחתונה', עם טראמפ – הלא צפוי זה הכי צפוי.
