חייבים להתאפס

כולם אהובים, כולם קדושים

חשבנו, קיווינו, שלפחות בנושא אחד – החטופים – יהיה קונצנזוס, תהיה אחידות דעים בעם. כך נדמה היה בהתחלה, אך בחלוף שבועות ספורים מתחילת המלחמה, כשהחלו דיבורים על 'עסקות' מול חמאס, החלה לצוץ מחלוקת חריפה בין רוב משפחות החטופים, שהתאגדו תחת 'מטה משפחות החטופים', לבין מספר משפחות שהתאחדו תחת 'פורום הגבורה'. המחלוקת היא על הדרך להשבת כולם הביתה. הראשונים בעד עסקה עכשיו – השבת הבנים תמורת הפסקת לחימה, יציאת צה"ל מעזה ושחרור האסירים הפלשתינים, לשיטתם, כל מחיר שווה, ואח"כ כשהבנים יחזרו להורים/לנשים/לילדים/לחברות, או אז תגמרו את החשבון עם החמאסניקים. לעומתם, 'פורום גבורה' בדעה שרק כתישת חמאס בלחימה עוצמתית של צה"ל כאן ועכשיו, כיבוש שטחים ברצועה, היאחזות כלשהי שם ומניעת כל סיוע הומניטרי כולל חשמל ומים, יביאו לשחרור כל החטופים. משפחות החטופים כולן קדושות ואהובות, ולך תכריע מהי הדרך ה'נכונה'. סביר שרק בדיעבד נדע.

בשבת שעברה התארח בעירי ק"ק פ"ת צביקה מור, אביו של איתן החטוף בידי חמאס בעזה. מאות רבות באו לשמוע אותו, גם אני. דברי חוכמה היוצאים מהלב ומהמוח, ונכנסים אל הלב ואל המוח של השומעים. ואני בתוכם. המוטו של דבריו: חמאס ידאג להשאיר אצלו כמה מהחטופים כדי להשתמש בהם כקלף מיקוח בעוד שנים רבות (יטען שהוא לא יודע היכן הם, אולי נהרגו בהתקפות צה"ל וקבורים מתחת  להריסות), המחבלים שישתחררו כעת מהכלא במסגרת עסקה חשים מחויבות לחמאס על השחרור, והם בוודאות 'יחזירו טובה' לחמאס בפעילות טרור נגד ישראל, כפי שעשו קודמיהם ששוחררו, ולכן אין לשחרר מחבלים. מור יצא בביקורת נגד קמפיין 'מצוות פדיון שבויים' של מטה משפחות החטופים ואמר כי מאז קמה מדינת ישראל מצוות פדיון שבויים הוחלפה במצוות 'שחרור שבויים', בכוח המגן והתקיפה של המדינה – צה"ל. הוא גם העריך שאם ישראל לא תחזיר את ההרתעה דרך מלחמה עצימה בעזה וחיסול חמאס, 7 באוקטובר יחזור בתוך שנים ספורות ובעוצמה גדולה יותר. כידוע, צה"ל אמנם חידש את הלחימה בעזה, נערך להסלמה, זאת במקביל להמשך מגעים של המתווכות (מצרים, קטאר וארה"ב) להחיות את העסקאות לשחרור חטופים. מורכב. מבולבלים, ובעיקר מתפללים ומקווים לטוב.

אשתף בהרגשה שלי: פעמים רבות אשתי ואני הלכנו לכיכר החטופים במוצאי שבתות ובימי שלישי, להזדהות עם המשפחות ובעיקר לחזק אותן בעצם הגעתנו לשם, ועם חלקן פתחנו בשיחות אחד על אחד. שמענו הרבה אימהות המתגעגעות לילדן החטוף, שמענו אבות, שמענו בנים המתגעגעים ודואגים לאביהם החטוף, התרגשנו איתם. כאשר ההמון צעק: "עכשיו", לא הצטרפתי (אולי כי זה הזכיר לי 'שלום עכשיו'?). אני ממש רוצה את החטופים כאן ועכשיו, עכשיו, עכשיו, אתמול. אבל לעכשיו הזה מצטרף מחיר, ש(גם) אני לא יודע אם המדינה תוכל לעמוד בו. מצד שני, 59 אנ"ש עדיין חטופים ונמקים בעזה כבר 550 יממות ויותר. ה' ירחם, מה עושים?

מטאטא חדש

כאשר בחרו באייל זמיר לכהן כרמטכ"ל צה"ל בעיצומה של המלחמה, ציינו את נחישותו כתכונת אופי שתלווה אותו בהתמודדות עם אתגרי המלחמה (מתוך הן אתה שומע לאו, רמזו בכך על תדמית ה'נחנח' של הרצי הלוי בעיניהם). לפי מעט הימים שזמיר בתפקידו, הוא ייעזר באותה נחישות לא רק כלפי חמאס המנוולים, אלא להבדיל, גם פנימה. בזירה המקומית, אפילו זו שהכי קרובה אליו. מבחן ראשון: עם הקצינים והחיילים הסרבנים, ויש כאלה. נכון ליום שלישי, זמיר הדיח משירות בצה"ל שלושה קצינים, בהם נווט אחד, שהודיעו כי לא יתייצבו לשרת בגלל התנהלות הממשלה שנראית להם כמסוכנת לדמוקרטיה. אם הדחה בעיניים שלהם זה עונש, טוב עשה. כמובן, גם כדי שאחרים החושבים לעשות זאת, יירתעו. יחס אחר מקבלים הרבה אנשי מילואים שמבקשים שלא להתייצב עתה בגלל בעיות פרנסה או אישיות אחרות הנובעות משירות של מאות ימי מילואים עד כה. זה שונה לגמרי מסרבני 'מצפון', ובהחלט נכון לנהוג כלפיי אלה בשיטת בית הלל. ככל שניתן בלי לפגוע בכשירות היחידה. לטעמי, כלפי סרבני מצפון, ובוודאי בזמן מלחמה, יש לחשוב על צעדים נוספים מעבר להדחה מצה"ל. לפחות שיתביישו.

שלא בטובתו, הרמטכ"ל החדש, זמיר, נאלץ להיות קשוח ולשדר החלטיות, גם כלפי שר הביטחון ישראל כ"ץ, הבוס הישיר שלו. הסיפור הוא סביב תא"ל (במיל') אורן סולומון, שחקר את אחד המחדלים של 7 באוקטובר וזומן עתה לחקירה. בערוץ 14 פורסם כאילו זומן לחקירה כי בתחקיר שביצע הוא ביקר את הדרג הצבאי הבכיר. כ"ץ לא אהב את זה, ופרסם הודעה לתקשורת כי הורה לזמן את סלומון אליו כדי שיציג בפניו את התחקיר. "העובדה שדווקא תא"ל סולומון מוזמן לחקירה מעוררת תמיהה, ובכוונתי לדרוש מהרמטכ"ל לבחון את התנהלות הפרקליטות הצבאית" (הערה שלנו: הממשלה הנוכחית לא אוהבת, בלשון המעטה, גם את הפרקליטות הצבאית ורואה בה משת"פית עם גלי בהרב-מיארה).

נמשיך. הרמטכ"ל זמיר כנראה אינו פראייר. אם שר הביטחון מדבר איתו דרך התקשורת, הוא יענה לו באותו מדיום. הנה תגובתו (לתקשורת) לשר הביטחון ישראל כ"ץ: "הודעה מטעם הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר: הרמטכ״ל לא מקבל הנחיות דרך הודעות בתקשורת. הטענה לפיה הקצין נחקר בגין חלקו בתחקירי 7באוקטובר שקרית ומשוללת כל יסוד. הקצין זומן לחקירה בשל חשדות לעבירות ביטחון מידע חמורות. החקירה תוסיף להתנהל במקצועיות ובענייניות. אני מגבה את גופי אכיפת החוק בצה״ל אשר פועלים על פי הדין לבירור חשדות, כנדרש".

שמתם לב? הודעה עם השם המפורש של הרמטכ"ל, שלא נחשוב שזו 'רק' הודעת דובר צה"ל. האישי הזה נותן הרבה יותר תוקף להודעה. אם היא לא מוצאת חן בעיני מישהו (שר הביטחון) – הרמטכ"ל היא הכתובת. לא דו"צ, לא שליח. עוד ניתן ללמוד מהודעת הרמטכ"ל, ללא צורך בפירוש רש"י, שהוא מודע לכך שצה"ל כפוף למרות הממשלה הנבחרת. אבל – וזה אבל חשוב – גם לשלטון החוק!!! (תוספת שלי: ובבקשה, שרים נכבדים, אל תעמידו אותו במבחן הזה). ועוד. הרמטכ"ל בהודעתו נותן גיבוי מלא למצ"ח ולפרקליטות הצבאית. לא בטוח שכולם שם בממשלה יאהבו את זה… בפני הרמטכ"ל יש כ"כ הרבה אתגרים בשבע החזיתות של אויבינו מבחוץ, ולוואי והחברים מבפנים יעניקו לו שקט וגיבוי. לא בטוח שזה הולך בכיוון הזה.

שר הביטחון הגיב להודעתו זו של הרמטכ"ל: "שר הביטחון נותן הנחיות לרמטכ"ל הכפוף לדרג המדיני בכל דרך שימצא לנכון, ותגובת הרמטכ"ל בנושא הייתה מיותרת ולא במקומה. ההנחיה לרמטכ"ל לבחון את הנסיבות שהובילו לחקירה ואת הטענות המובאות במכתב שכתב תא"ל סולומון אל רה"מ ושר הביטחון ביחס להתנהגות צה"ל כלפיו על רקע התחקיר הביקורתי שביצע, ניתנה באופן ישיר בטרם הוצאת ההודעה לתקשורת בשל ההיבט הציבורי – וזאת מבלי שום כוונה לפגוע בחקירה עצמה המנוהלת על ידי הפרקליטות הצבאית. יש להפסיק כעת את השיח התקשורתי סביב הנושא, שיטופל בהמשך בדרכים אחרות". סוף ציטוט. אם זו תחילת מערכת היחסים ביניהם, בין שר הביטחון לרמטכ"ל, אני מהמר שהקדנציה המשותפת הזו לא תימשך לאורך שנים. לשטח זה בטח לא משדר טוב.

הבעיה אינה הריקוד

אז כבוד השר גולדקנופף 'נתפס' על חם רוקד בחתונה משפחתית מוקף בחבורה של משתמטים חוצפנים השרים בקול: "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" (לשכותיהם=לשכות הגיוס). קפיצותיהם המתמשכות מעידות כי ניחנו בכושר גופני מתאים לגולני, רק שיבואו. גולדקנופף לא הפסיק להם את הריקוד, לא מיחה – נאדה. לרוע מזלו, חרף קריאות הכרוז בחתונה ש'לא להפיץ' את הצילום המפליל לכאורה את השר, הייתה נשמה טובה שהפיצה אותו – וכל השאר היסטוריה. משמאל ומימין, כולל שרים, לא החמיצו את ההזדמנות להכות בו (מטאפורית כמובן) ולדרוש את פיטוריו. גולדקנופף הסביר כי לא רצה לפגוע בבן משפחתו שהזמינו לחתונה, אבל הוא התנצל, ולא כפי שניסו לצייר אותו, הוא מתפלל לשלום החיילים ודואג להם. תודה רבה לך, ממש. כ"כ דואג להם, שבימים אלה הוא בכאסח עם שר האוצר סמוטריץ'. האחרון דורש ש-40% ממכרזי 'מחיר למשתכן' ייועדו למשרתים במילואים. גולדקנופף כנראה לא מתלהב (נחשו למה), וכרגע העסק תקוע תוך הטחה הדדית של 'אני מאשים' בין השניים.

בעיניים שלי, גולדקנופף קנה בזכות את הטענות כלפיו, ולא בגלל שלא עצר את הריקוד הזה. כשבוע לפני כן הוא הכריז בפורום של אנ"ש, כי הצליח בדרכים שונות להעביר לציבור החרדי כספים שיועדו לציבור הכללי, ואמר משהו כמו – אל תשאלו איך, עדיף לא לספר. ולו בגלל זה הוא צריך לעוף. בגלל טיפשותו שהוא רץ לספר לחברים על זה. ולו בגלל זה צרייכים, חייבים, יועצת משפטית ובג"צ, ועיתונאים חוקרים, ומבקר מדינה. במקום שאין מוסר טבעי יהודי, צריך שיניים. ושלא תחשבו שפוליטיקאים אחרים (כולל 'סרוגים') לא עובדים בזה, לדאוג לאנ"ש, גם על חשבון מי שלא אנ"ש (העוגה הרי אחת היא. הלכה פרוסה, נשארה פרוסה פחות). אבל גם להרטיב, וגם לקפוץ מראש המקפצה ולספר לחברים? על חוכמה יתרה, זה לא בדיוק מראה.

אותו גולדקנופף, שר השיכון מחולל במשרדו נפלאות עבור הציבור החרדי (השבוע הוא 'ויתר' על תפקידו כשר במשרד ראש הממשלה. מישהו ידע שהוא היה שם שר, מה הוא עשה שם ומה זה אומר? כלום. באחריות). בידקו את היקפי יחה"ד שהוצאו בתקופתו לציבור החרדי לעומת גודלו היחסי של הציבור הזה באוכלוסייה. ניחשתם יותר- הרבה הרבה יותר. והסיבה הכי טובה והכי מוסרית לטעמי לשלוח אותו (ואת חבריו) מהממשלה היא תמיכתו-תמיכתם בהמשך השתמטות חרדים צעירים, גם בטלנים, משירות בצה"ל. דווקא בימים אלה יש להם הזדמנות 'לחזור בתשובה': להסכים לחוק גיוס נורמלי, שיתקן בהדרגה את העוול הזה של ההשתמטות הגורפת. הרושם שלי הוא שברחוב, בקרב צעירים חרדים לא מעטים, יש כבר הבנה ש'מה שהיה הוא לא מה שיהיה'. הבעיה היא ה'גדויילים'.

להערכתי, הבעיה הזו כבר לא כ"כ גדולה כפי שנראה. עובדה. הם איימו שבלי חוק גיוס כלבבם, הם לא יתמכו בתקציב. והם תומכים. וחוק גיוס עדיין אין. וכעת הם מאיימים (על ביבי) שאם עד חג שבועות לא יהיה חוק השתמטות כלבבם, הם יפילו את הממשלה. אז ככה: ראשית, כבר הפנמנו, ובתקווה שגם ביבי הפנים: קריאות "זאב, זאב" לא מבשרות שזאב באמת אורב בפתח. מי שמתכוון לפעול, לא מאיים כל כך הרבה; שנית, הם (ההנהגה החרדית) יודעים שיש להם הרבה, המון (כסף, ג'ובים) מה להפסיד בחוץ. יחד עם זאת, המצב היום לא מי יודע מה. בעקבות התערבות בג"ץ והיועצת המשפטית לממשלה, ה'קופה הרושמת' הפולטת כספי עתק לחרדים עובדת בקצב מואט יותר. יש סעיפים שהכסף מוקפא, לבינתיים; בנוסף, לחלקם נפל האסימון שחייבת להיות איזושהי התקרבות גם מצידם, גם אם בדרך של הסכמה שבשתיקה של ה'גדויילים'; ולבסוף, אם על חוק הגיוס תיפול הממשלה – יהיה זה אחד הדברים הטובים שיצא ממנה. לטעמי, לפחות.

דרך ארץ קדמה – למה?

חונכנו, כאנשים מאמינים, שדרך ארץ קדמה לתורה. אם לתורה היא קדמה, מה דעתכם, גם בפוליטיקה צריכה דרך ארץ להילקח בחשבון? מהתבוננות סובייקטיבית שלי, הקו המנחה הזה אצל חלק מהנציגים הפוליטיים הדתיים, לא בדיוק תופס. בראשות הטבלה הלא מכובדת הזו מככבים, כמובן, בן גביר וסמוטריץ'. התחרות ביניהם קשה. הפעם ניתן קצת פוקוס לשר החדש-ישן, בן גביר. אם מישהו התגעגע לכבוד השר לביטחון פנים, בשבועיים-שלושה שהתקרר בחוץ, הנה משבוע שעבר קיבלנו אותו בחזרה, ובגדול. לא, לא ששמענו על איזו הברקה מיוחדת שלו לצמצום תאונות הדרכים או היקף העבריינות, אבל אנחנו בתקווה שיש למה לצפות. תקציבים ב"ה המשרד קיבל (זה מקרה שסמוטריץ' דאג לקדם זאת דווקא בתקופה שבן גביר היה בחוץ?) ובכל זאת, זמן הוא מצרך יקר, ובן גביר לא מבזבזו. להלן תקציר המנה השבועית.

הכל החל בציוץ של עמית סגל בחדשות ערוץ 12, ובו חשף שיחה לכאורה בין ראש הממשלה לראש השב"כ ביוני 2014. הציוץ: "בר: כהניסטים נכנסים אל השב"כ והשב"ס. נתניהו: אז לך לשר בן גביר ותגיד לו שאתה יודע שזה קורה. בר: זה כמו להגיד לסינוואר שיש לו חטופים (הכוונה – לא צריך לספר לבן גביר משהו שהוא בעצמו יזם). נתניהו: שים לו את זה בפנים, אם יש לך הוכחות". סוף ציטוט.

כשראה בן גביר את הציוץ הזה, "וחמתו בערה בו", נכנס (כנראה בלי להקיש בדלת ולקבל אישור: היכנס בבקשה) לחדר במשרד רה"מ שבו התנהל דיון על המצב בסוריה ו"יצא" על ראש השב"כ, רונן בר, בחמת זעם ובצעקות רמות כלפיו: "אתה עבריין, אתה צריך לשבת בבית סוהר". ראש המוסד, הרמטכ"ל ואנשי ביטחון אחרים שהיו שם בדיון מקצועי וסודי על סוריה, לא ידעו היכן לשים את עצמם. דווח שהרמטכ"ל (החדש) וראש המוסד (נגדו, ככל הידוע, אין לבן גביר כלום, נכון לעכשיו) התחננו לבן גביר: תפסיק, תירגע. אגב, בן גביר מכחיש דיווחים כאילו כמעט הייתה שם התנגשות פיזית, כפי שדווח בחלק מהמקומות והוכחש אח"כ כשקיבלו איום בתביעת דיבה. ראש השב"כ, רונן בר, ש'קוליות', קור רוח, היא אחת מתכונותיו (ממש מתבקש), נשאר במקומו ורק זרק; "אתמול איימתם להעמיד אותי לדין, היום אתם מאיימים להכניס אותי לכלא, מחר תאיימו להוציא אותי להורג – הדיון עכשיו על סוריה רלוונטי אלינו".

ככל הידוע, כוונה להורגו אין, ב"ה, ובתקווה שגם לא  תהיה. אבל בן גביר לא עוצר. מי שמתחיל איתו, חייב לחטוף. או תביעת דיבה, או משהו אחר. אבל אלמנט ההרתעה חייב להיות. בישיבת סיעת 'עוצמה יהודית' אמר בן גביר כי ראש השב"כ צריך לשבת בצינוק. לא פחות. במכתב לראש הממשלה 'מעדכן' אותו בן גביר שנחשף כי ראש השב"כ המודח (כידוע, ע"י הממשלה, והדרך עוד ארוכה, בג"ץ, וכלל לא ברור כיצד תסתיים), הורה על איסוף מידע מפליל במשטרה ובשב"ס בחשד ל'חתירה תחת סדרי השלטון במדינה' והגדיר זאת כ"רעידת אדמה עשר בסולם ריכטר, התנהלות האופיינית למדינות בהן מתבצעת הפיכה צבאית להדחת השלטון הנבחר… התנהלות מאפיונזית כהמשך ישיר להוראותיו של ראש השב"כ המודח לחקור את כל סביבת רה"מ…".

אז ככה. על פניו, ראינו כי בהחלט היה טעם, לפחות לכאורה, לחקור בסביבת ראש הממשלה. קטאר-גייט, סתם המצאה של השב"כ? באמת הכל שם סבבה? סתם אחד המקורבים מתעכב בחו"ל כבר שבועות ארוכים. ובית- אם החבורה הקרובה של בן גביר, חבריו מתקופת תנועת כהנא שהוצאה אל מחוץ לחוק, מחזיקים בעמדות מפתח במשרד לביטחון לאומי, ואם נוסף, יש בשב"כ חשד שיש לכך השפעה על התנהלות ספציפית במשרד (נגיד, ביחס לערבים), מה רע ש'אוספים חומר' ו/או בודקים? לו הייתי כבוד השר, הייתי אומר: אדרבא, בידקו, אני בטוח שאין כלום, חבריי ואני נצא צדיקים מ-לו הצדיקים? אז מה הבעיה?

כך או אחרת, נראה שהכל הוא הרבה מהומה על לא מאומה. מלשכת נתניהו יצאה בתחילה הודעה שאינו מכיר חקירה כזו אך אח"כ הובהר אחרת. השב"כ הבהיר כי "לא התקיימה חקירת שב״כ בעניין, כלפי המשטרה או דרג מדיני, ולא מתקיימת חקירת שב״כ כזו גם כעת". להאמין, לא להאמין? בעיניים שלי, מה שיישאר מכל הסאגה הזו היא ההשתלחות של בן גביר בראש השב"כ. אז מי שבן גביר חסר לו, חוזר לקבל אותו עם אנרגיות חדשות. מי שטוב לו עם זה, יהיה לו עוד יותר טוב. ומי שרע לו, נהיה לו הרבה יותר רע. כמה עוד אפשר?