תענית בכורות וסיום מסכת בערב פסח שחל בשבת

המקור למנהג תענית בכורות בערב פסח הוא במסכת סופרים (כא), שם נפסק כי אסור להתענות בחודש ניסן "אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח". הטעם לתענית זו מופיע רק במקורות מאוחרים יותר. הטעם המוכר והמקובל הוא שהתענית נקבעה כזכר להצלת בכורות ישראל שלא מתו במכת בכורות (טור אורח חיים תע), ויש שהסיפו שבכורות ישראל במצרים התענו באותה שעה כדי להנצל ממכת המשחית, ובכך הסבירו מדוע נקבעה תענית. טעם אחר מובא ע"י הגרש"ז אוירבעך, והוא שאיבדו הבכורות את תפקידם בעבודת בית המקדש בגלל חלקם בחטא העגל, והתענית נקבעה לערב פסח, בו מגיעה לשיאה עבודת הקורבנות בבית המקדש.

השנה ערב פסח חל בשבת בה אין מתענין. אמנם "אקדומי פורענות לא מקדמינן", ולכן לא מקדימים תעניות כאשר הן חלות בשבת, אך כתב מהרי"ל (שו"ת ק"י) כי כלל זה חל רק על תעניות של פורענות ואילו תענית בכורות (וגם תענית אסתר) אינן כאלו. ליום שישי לא מקדימים, שכן לא ראוי להיכנס לשבת מתוך צום, ולכן מקדימים את התענית ליום חמישי. בשו"ת תרומת הדשן כתב כי מאחר שזזה התענית ממקומה, אין צריכים לצום. בשולחן ערוך הובאו שתי הדעות: "אם חל ערב פסח בשבת יש אומרים שמתענים הבכורות ביום ה', ויש אומרים שאינם מתענים כלל" והרמ"א העיר שנוהגים כדעה הראשונה. גם הספרדים שנוהגים כשולחן ערוך, ראוי שיצטרפו לסעודת מצווה (יחווה דעת ח"א צ"א). ראוי לציין כי תענית זו לא נתקבלה כלל אצל יהודי תימן.

רבים נוהגים להיפטר מהתענית בהשתתפות בסעודת מצווה (מגן אברהם ומשנ"ב סימן ת"ע). אמנם היו פוסקים שהתנגדו למנהג זה, אך הוא התקבל ברוב תפוצות ישראל. בעל ערוך השולחן מסביר הקלה זו בכך שמקור התענית הוא מנהג, ומצרף זאת לחלישות הדור והטורח הרב שבערב פסח.

בשנים שבהן מוקדמת התענית ליום חמישי, כתב הרב צבי פסח פרנק (מקראי קודש ב' כ"ג) כי הסיבה להקל ולהיפטר ע"י סעודות מצווה לא מתקיימת, שכן לא נכנסים לחג מתוך הצום, ולכן סבר להחמיר ולצום. לעומתו, רוב הפוסקים לא ראו לשנות ממנהג כל השנים, ולכן להלכה נוהגים גם השנה להיפטר באמצעות סעודת מצווה.

בשם הגר"א מובא רעיון יפה על האפשרות להיפטר מהצום גם למי שרק מצטרף לסיום מסכת ולא מסיים בעצמו. אותיות המילה 'סיום' מיוחדות הן, בכך שהן משלימות את עצמן: סמ"ך: ס' (60) – מ+ך (60); יו"ד: י' (10) – ו'+ד' (10) וכן הלאה. ומכאן שהמצטרף לסיום שווה למסיים.

Alminhag@walla.co.il