לא נעים, נורא
גילוי נאות: הטור הזה והגיליון הזה ירדו לדפוס (בשל יוכ"פ) ביום ראשון. מה שאומר, שהדברים נכתבו לפני פגישת טראמפ-נתניהו, על כל המשמעויות שבכך.
אני מקנא באותם שיש להם עמדה נחרצת בסוגיות הביטחוניות והמדיניות הרות הגורל. הפאנלים השונים בערוצי הטלוויזיה השונים מלאים באנשים 'חשובים' שיודעים הכל, מדברים עם סימני קריאה ומעט מאוד סימני שאלה. כך כמובן גם אישי ציבור שונים. לך תדע, אולי הם זוכים לשמוע בת קול משמיים.
להבנתי, חלק מהנושאים הכי חשובים שבתוכנית טראמפ, כפי שהוצגה בתקשורת עוד לפני פגישתו עם נתניהו ביום שני בוושינגטון, הם כאלה שבאמת בנקודת הזמן הנוכחית כל תשובה שתיתן להן היא בגדר תוכנית, תקווה, הסכמה כחלק מפשרה, משהו שאין ביטחון שיצליח. כך גם אם תיתן בדיוק את התשובה ההפוכה. חלק מהדברים הם תלויי זמן, תלויים גם (ובעיקר) בצדדים אחרים, שגם אם היום מביעים רצון רב להשתלב בתוכנית ולסייע להשכנת יציבות באזור, לך תדע מתי יתהפכו, וכדומה.
בואו ניקח, כדוגמה, את סוגיית הרשות הפלשתינית. עפ"י הצעת טראמפ, יהיה לה חלק בטח ביו"ש (ובכלל זה באופציה שבתוכנית להקמת מדינה פלשתינית מתישהו ובכפוף לשינויים ברש"פ, במוסדות החינוך שלה וכמובן בהכרה שלה במדינת ישראל ריבונית וכו') אך גם בשלטון שיתהווה, במעורבות גורמים בינלאומיים ובכללם נסיכויות המפרץ, סעודיה וכדומה, בשיקום רצועת עזה. בישראל, נכון לעכשיו, יש התנגדות רבה להמשך ההשפעה של הרש"פ בטח ביו"ש אך גם בעזה, שכן הרש"פ תומכת אפילו בגלוי במשפחות מחבלים שרצחו יהודים, פועלת נגד ישראל במוסדות הבינלאומיים (כמו פנייה לביה"ד בהאג), ועוד. כמובן, סמוטריץ' ובן גביר דורשים מיטוט הרש"פ, בדיוק כמו שישראל מדברת על מיטוט שלטון חמאס בעזה. בלי להיכנס לצד הפוליטי, כיצד יגיבו סמוטריץ' ובן גביר אם נתניהו יקבל את תוכנית טראמפ, האם יפרשו או לא, יש לענ"ד מקום גם לשאלה: מה באמת טוב יותר לביטחון ישראל? שלשטח שמן הסתם צה"ל יפנה ברצועת עזה, ייכנסו כוחות בינלאומיים המתבססים בעיקר על כוחות ערביים כמו קטאר, סעודיה ומצרים. או עדיף לביטחון ישראל שהרשות הפלשתינית (כן, לאחר שתעבור אי אלו שינויים כדרישת ישראל ובהסכמת ארה"ב), היא שתשלוט ביטחונית בשטח, כשלישראל תישמר כמובן הזכות לפעול אם תראה סיכון ביטחוני המחייב פעולה שלה בשטח שיפונה. בדיוק כפי שישראל עושה זה שנים בשטחים ביו"ש שהועברו לשליטה אזרחית של הרש"פ.
מה עדיף לנו במצב שיחייב פעולה של צה"ל באותו שטח? להתמודד מול 'שומרים' ממדינות ערב הללו, או להתמודד מול אנשי הרש"פ, כפי שאנו עושים היום בשכם, ג'נין ושאר מקומות? אני קטן מאוד בענייני ביטחון, אבל בטוח שעל כל מומחה שמצדד בצד אחד, אפשר בנקל להביא מומחה לא פחות טוב שיתמוך בגרסה השנייה. כך בנושא זה, כך גם בנושאים אחרים הקשורים ל'יום שאחרי', הן בעזה והן ביו"ש.
בעיניים שלי: מדינת ישראל הגיעה לאחד השלבים הקריטיים בעשרות השנים האחרונות. עליה לקבל החלטות שעשויות להשפיע על החיים פה, על קיומנו כאן לעוד שנים רבות. לטוב ולמוטב. מקבלי ההחלטות צריכים לחשוב מהראש תוך נטרול הבטן. הם צריכים להסתכל בעין נכוחה אל מול הכאוס הבינלאומי אליו נקלעה ישראל. כשזה החל, היו שרים שזלזלו בעניין. יש לקוות שהיום כולם שם מבינים שגם אם 'העולם כולו נגדנו', זה מצב שמדינה שוחרת חיים לא יכולה להרשות לעצמה מכל היבט שהוא – ביטחוני, כלכלי, מדיני. אין זה אומר שעל ישראל ח"ו לוותר על אינטרסים חיוניים שלה. זה כן אומר שאסור להיות מקובעים לקונספציות. הגיע הזמן לחשיבה עמוקה אמיתית. כן, אנחנו 'עם לבדד ישכון', אבל המשך הפסוק 'ובגויים לא יתחשב' לא נראה לי נכון לימינו אנו. לענ"ד נכון הדבר שבעתיים, כש-48 מאחינו עדיין בידי חמאס זה יותר משנתיים. אם חמאס יקבל את תוכנית טראמפ, אני לא בטוח שישראל תוכל להשיב לה בשלילה. טראמפ נראה נחוש מתמיד לסגור את המלחמה בעזה, על כל המשמעויות של זה, ונתניהו, שכבר ידע ימים טובים יותר של מנהיגות, לא יוכל לסרב לו. יממה לפני כניסתו לפגישה עם טראמפ, לי נראה כי רק סירוב מלא של חמאס יצליח להציל את נתניהו מהתוכנית הזו, שגם אם יסכים לה, היא עשויה להביא לו בעיות מבית בהיבט הפוליטי.
אלא אם, יש הסבורים כי נתניהו מחפש את 'שובר השוויון' שיבטיח את ניצחונו, ובגדול, גם בבחירות הבעל"ט. גם הוא יודע שרבים בציבור היו מוותרים בשמחה על הקצה הימין שבממשלתו. ייתכן שבלילות כשנודדת שנתו (ואם נוכח ההחלטות שהוא אמור לקבל היא לא נודדת, הוא לא בן אדם אלא מלאך), הוא רואה את ישראל מקבלת את תוכנית טראמפ, שתסגור את המלחה בעזה, תחזיר סוף-סוף את החטופים כמו גם את רבבות המילואימניקים הביתה, וכבונוס – תוכנית שתביא בכנפיה הסכם ענק עם סעודיה. הסכם זה יהיה אמור להזניק את כלכלת ישראל בהיקפים שלא ידענו מזמן, וכמו כן הסכם עם סוריה ועם אינדונזיה – מדינה מוסלמית עם כ-275 מיליון אזרחים מוסלמים, ועם זה לבוא לבחירות. או אז, הוא מקווה (וזה לא בהכרח הזוי) שהליכוד יסתדר גם בלי מפלגות הקצה. לך תדע. מה שבטוח הוא שאנחנו זקוקים להרבה תפילות, ישועות ונחמות.
ביבי ודונאלד – לא כמו שהיה
ניתן להניח שסוף השבוע החולף היה אחד הקשים בחייו של נתניהו, לפחות בתקופת כהונתו רבת השנים כראש הממשלה. נתניהו הוא מדינאי שמכיר בחשיבות הקשרים עם מדינות העולם. הוא מבין היטב את משמעות הצונאמי בקריסת היחסים של ישראל עם רבות ממדינות המערב. וכשהוא מביט במראה, אם נותרה בו יושרה, סביר שהוא לוקח גם על עצמו, על מדיניותו, על התנהלותו, חלק מהאשמה לצונאמי הזה. גם אם לא יודה בכך בפומבי, וגם אם יגיד לנו "העולם כולו נגדנו, זה בדנ"א שלהם". את המחיר, או המחירים, נשלם כולנו כמובן. ככה זה בדמוקרטיה, וכך צריך להיות.
אבל דומני שאת המכה החזקה ביותר הוא קיבל מידידו, ידיד ישראל הגדול, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. לאחר כמה פגישות של טרמאפ במועצת הביטחון של האו"ם עם מנהיגים ערביים, לאחר שיחת טלפון עם נתניהו, אך עוד לפני פגישתם בארבע עיניים (ביום שני החולף), הכריז טראמפ לאוזני העולם כולו, וביבי בתוכם: "אני לא ארשה לישראל לספח את הגדה המערבית, לא אתן לזה לקרות. היה מספיק, הגיע הזמן להפסיק". בום! ישר בפנים. נתניהו ידע כי לא יהיה לו קל לקבל 'הכשר' מטראמפ להחלת ריבונות על כל שטחי יו"ש, אבל הוא קיווה ואף האמין (גם בהמשך לשיחות שקיימו עוזריו עם וויטקוף), שעל חלק – למשל מעלה אדומים או בקעת הירדן – תתקבל ברכת וושינגטון. לא בטוח שיש דרך אחרת לפרש את הכרזת טראמפ אלא: לא על הכל, לא על הרבה וגם לא על קצת. שום ריבונות, נקודה.
נכון לעכשיו, גם הממשל האמריקני הנוכחי – שאוהד, מסור ומסייע לישראל כפי ששום ממשל לא עשה לפניו, ולא בטוח מתי נראה אחד דומה לזה אחריו – מתנגד להחלת ריבונות ישראלית חדשה כלשהי ביו"ש ובבקעה, בנסיבות הגיאופוליטיות הקיימות (ואולי גם מסיבות נוספות כמו: הרצון של טראמפ להביא לסיום המלחמה בעזה כאן ועכשיו ובכלל זה החזרת החטופים, רצונו בפרס נובל לשלום, רצונו להחיות את הסכמי אברהם ולהרחיבם, ועוד). זו אולי האכזבה הגדולה ביותר של נתניהו (ולא רק שלו) מטראמפ, שכן עד לא מזמן נשמעו ממנו ומעוזריו הקרובים זמירות אחרות התומכות בהחלת ריבונות ישראלית כזו או אחרת.
עניין זה הוא כמובן רק חלק מהכאוס המדיני שישראל הכניסה עצמה אליו בחודשים האחרונים. אולי בושה לומר, אבל אם אנשי אמת אנחנו, חובה לומר: ניצחון ענק לפלשתינים בזירה המדינית. זאת, גם אם להכרה של יותר מ-150 מדינות, ובכללן רבות שנחשבו לידידות של ישראל, בהקמת מדינה פלשתינית, נכון עכשיו אין שיניים וצעד מעשי. במגרש היחסים הבינלאומיים יש לכך משום הצהרת כוונות שתאיץ גם פעולות (ולחצים) בכיוון, בתבנית זו או אחרת. הוסף לכך את התגברות האנטישמיות והאנטי ישראל בכל כך הרבה מדינות, הוסף את החרם הכלכלי המתרגש ובא עלינו, החרם האקדמי ומי יודע מה עוד בדרך – לא טוב. נקודה.
להכרזת טראמפ נגד ריבונות ישראלית כלשהי ב'גדה המערבית' (כהגדרתו הפעם, לעומת 'יהודה ושומרון', כפי שנהג להתבטא כלפי חבלי ארץ אלה עד השבוע, כשעוד היה ב'מוד' טוב) יהיו כמובן השלכות במישור הפנימי, כאן בישראל. הימין, ומועצת יש"ע בכלל, שפעלו רבות להכשיר לבבות בממשל בעד ריבונות ישראלית, ולחצו והתרו בנתניהו שאם לא יעשה כן לפני צאתו לוושינגטון, לא בטוח שיוכל לעשות זאת אח"כ, מאוכזבים ממנו וכועסים עליו ברמות שלא זכורות. ראשי מועצות ביו"ש יצאו במוצ"ש לוושינגטון לפגוש את נתניהו לפני שייכנס לפגישה עם טראמפ. לחזק אותו, אבל מן הסתם גם להתרות בו. דיר באלאק אם תסכים לא להחיל ריבונות ודיר באלאק אם תסכים להמשך שליטה של הרש"פ.
הנה מה שאמר עומר רחמים, מנכ"ל מועצת יש"ע, בריאיון לרשת ב' על דברי הנשיא טראמפ נגד סיפוח שטחי יו"ש: "רה"מ מרח את ההחלטה. זו טעות קשה, נתניהו המשיך לישון כמו ב-7 באוקטובר. אם נתניהו לא יכריז על ריבונות – הימין הישראלי יבוא איתו חשבון". והחבר'ה האלה מאורגנים, אידיאליסטים, חדורי אהבה לכל חלקי א"י השלמה, מגובים ברבנים ונדחפים על ידם, ובשורה התחתונה: אם הימין (מועצת יש"ע והארגונים שליד) יסמנו את נתניהו כמטרה להדחה (ומה האלטרנטיבה? מן הסתם כוכב אחר מהליכוד), לא בטוח שנתניהו יישן טוב בלילה.
והנה, אני מוצא גם מילה טובה על מזכירות הממשלה גם בימים לא קלים אלה. חרף הכרזת טראמפ האמורה, השרים סמוטריץ', בן גביר וקרעי, אף שחלפו כמה יממות מאז טראמפ דיבר (נכון לרגע כתיבת הטור), עדיין הם לא יצאו באטרף על הנשיא האמריקני עם הכרזות כמו: מי צריך אותו, נדאג לעצמנו לבד, הוא לא יגיד לנו מה לעשות, וכדומה. האם ייתכן שהם התבגרו קצת? או אולי מצאו סוף-סוף זמן להיישיר מבט מול המראה ולחשוב קצת (מתאים מאוד לעשרת ימי תשובה) "אבל, אולי אשמים (גם) אנחנו"? לענ"ד, התשובה האמיתית היא שבמזכירות הממשלה הבהירו לשרים כי הפעם, אסור להם להתבטא בעניין זה, ומי שיעשה דין לעצמו יוזמן לבירור אצל הבוס.
דרכו של אלוף במיל' דוד זיני אל ראשות השב"כ, סלולה. אחרי שיצא בשלום מוועדת גרוניס, נשארה רק החותמת של בג"ץ למינוי. אך מדוע היו מי שכל כך התנגדו למינויו?
בא לעבוד
אינני מכיר אישית את אלוף במיל' דוד זיני. אבל אם אחרי כל הזובור שעשו עליו כל מיני 'לשעברים', בהם ראשי השב"כ לשעבר, והחקירה שתי וערב שביצעה ועדת גרוניס בעת שדנה ב'כתבי הפלסתר' של ההם על זיני, בכל זאת יצאה הוועדה הזו, בראשות שופט עליון בדימוס, בהמלצה למנות את זיני לראש השב"כ – הדעת נותנת שהוא אדם ישר. אפילו ללא רבב. אגב, גם לכל אורך תקופת שירותו בצה"ל, במגוון תפקידי פיקוד, בהם מאתגרים במיוחד, לא נרשמה ולו בעיה אחת איתו. לא בעיית משמעת, לא ניסיון הדתה – נאדה. כלום.
אין דרך להסביר את ההתנגדות למינויו אלא במצע החינוכי עליו גדל – בית חרד"לי, הוא עצמו מקורב מאוד למוסדות עלי, 'תבנית' של איש ימין קלאסי, אב ל-11 ילדים (בלי עין הרע, וכל הכבוד לאשתו). בהערת אגב, גם מספר הילדים כמספר כוכביא, הפריע למי מאלה שביקשו לחסום את דרכו לראשות השב"כ (כאילו, איך יהיה לו זמן לטפל בשב"כ?!). במבט יותר מלמעלה, ההתנגדות אינה לדוד זיני האיש, אלא למה שהוא מייצג. בדיוק כמו שעצרו את קידומו של תא"ל במיל' אפי איתם ולא העניקו לו את דרגת האלוף, בדיוק כפי שחסמו את וינטר והראו לו את הדרך החוצה מהצבא בו שירת בנאמנות וללא דופי עשרות שנים, בדיוק כמו שיש עדיין במדינה כאלה החוששים מכל מינוי של בכיר עם כיפה (סרוגה) על ראשו, בין אם לבית המשפט, בין אם למשרה בכירה אחרת – כך גם הפעם עם זיני.
נכון, המתנגדים למינוי ניסו להביא 'תנא דמסייע', כמו זה שכאשר נתניהו קרא לו להיכנס לרכב השרד ושם הציע לו את התפקיד, הוא לא ברח מהרכב כדי לבקש קודם רשות הרמטכ"ל להיפגש עם ראש הממשלה. אני לא מכיר מישהו שהיה נוהג אחרת ובורח מראש הממשלה, גם אם כך דורש הפרוטוקול. נכון, ניתן אולי היה לצפות ממנו כי ימתין עם השיחה הזו עד שהיועצת המשפטית 'תכשיר' לרה"מ לטפל בעניין, אבל בעיניים שלי, 'חטא' זה, בין אם נעשה במזיד ובין אם בשוגג, אינו כבד עד כדי למנוע ממנו את ההתמודדות לתפקיד החשוב. לאחר שבדיון בבג"ץ היועצת המשפטית לממשלה לא תתנגד למינויו של זיני, אלא 'רק' תצביע על ליקויים בהליך מצד רה"מ, ולאחר שוועדת גרוניס המליצה למנותו, סביר שבג"ץ יכשיר את המינוי, ובא לשב"כ גואל.
וזו השאלה האמיתית: האם יצליח זיני לרכוש קודם כל את אמון השב"כ, צמרת הארגון והמשרתים בו, אחרי הטלטלה שעברו בעקבות 7 באוקטובר 2023? יפה ונכון עשה מ"מ ראש השב"כ, שכיהן בתפקיד הראש מאז פרש בר מהתפקיד, שברך את זיני והבטיח חפיפה מושלמת. ברי שאמונם של הבכירים בשב"כ בקודקוד החדש הוא תנאי הכרחי לתפקוד מוצלח של הארגון בהמשך הדרך, אל מול האתגרים המרובים (וחלקם גם מסוכנים מאוד) שעומדים בפניהם 24/7, 365 ימים, בארץ ומחוצה לה (כן, מסתבר שהשב"כ פועל גם מחוץ לגבולות המדינה, למרות שמקובל היה לחשוב שאת זה עושה רק המוסד). אין זמן, ויש לקוות שכניסתו של זיני לתפקיד, לאחר שיאושר בבג"ץ, תהיה חלקה.
בעיניים שלי, פרט חשוב מאוד שמופיע בהחלטת השופט גרוניס, שחשף עמית סגל, הוא שמהחומר עולה כי היו מקרים בהם ביקש ראש הממשלה נתניהו מראשי השירות לבצע פעולות שאינן ראויות במשטר דמוקרטי. עד כה שמענו טענות אלה מראש שב"כ לשעבר, שבגלל מה שנתפס כעוינותו האישית לנתניהו, היה מקום לפקפק באמיתות הטענה. משהשופט גרוניס סמך ידו עליה, חוץ מלקוות שאם גם זיני יועמד בפני מצב שכזה, הוא לא רק יסרב ויעמיד את ראש הממשלה על טעותו, אלא גם יחשוף זאת באותו יום לציבור, כדי שהוא יאמר את דברו.
כך או אחרת, בשמאל יש המשוכנעים כי זיני כראש השב"כ 'יעשה הנחות' לפורעים מהימין הקיצוני, שלא אחת עוברים על החוק וגורמים ל'התחממות' מיותרת (ואף מסוכנת) של הגזרה ביו"ש. אני זוכר שכך היו שטענו גם נגד אלוף פיקוד מרכז אבי בלוט בעת שמונה לתפקיד. והנה, לא חלפו מאז אלא שבועות ספורים, וכבר צעירים מהגבעות ביו"ש הפגינו מול ביתו של בלוט, הדביקו פשקעווילים נגדו, פגעו בכלי הרכב הצבאי שלו, וכדומה. זיני, כמו בלוט וכמו קצינים דתיים בכירים רבים אחרים, נאמנים קודם כל לתפקיד, בלי שזה סותר כהוא זה את נאמנותם לארץ ישראל, לתורת ישראל ולעם ישראל. רק שלא יפריעו להם לעשות את העבודה. מודה, לא נהגתי לספור את הכיפות שעל ראשי בכירים בצבא ובממשל בכלל. אבל נוכח החשש מ'הדתה', התבטאויות וצעדים הנובעים מכך, גם לי הקטן והלא כל כך מגזרי בהשקפתו, יש קצת נחת מכך.
ומילה טובה גם לרמטכ"ל, רא"ל אייל זמיר: כזכור, לאחר שדוד זיני, בעודו מכהן כאלוף בצה"ל, נפגש עם רה"מ וסגר איתו על התפקיד החדש, בלא ליידע מראש את הרמטכ"ל על השיחה, החליט הרמטכ"ל לסיים את שירותו הפעיל בצה"ל של אלוף זיני, מתוך רצון להראות לקצונה הבכירה (בטח על רקע הכאוס שבמדינה), כי בצבא יש מישהו אחד שמחליט, ועל כולם להתיישר עפ"י הפקודות. ובכל זאת, מייד עם החלטת ועדת גרוניס על מינויו של זיני לראשות השב"כ, פרסם הרמטכ"ל זמיר הודעת ברכה ופרגון לאלוף זיני והבטיח שיתוף פעולה מלא איתו. כך ראוי לנהוג, וטוב ויפה שכך נהג.
