קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)פרק ב' ב'שופטים' נותן לנו הקדמה למה שאנחנו עתידים לפגוש בפרקים הבאים. יהושע, מאחרוני דור מצרים, הולך לעולמו ולאחר מכן הולכים ונאספים אל אבותיהם גם בני הדור שנכנס לארץ. קם דור חדש שלא הכיר ממקור ראשון את יציאת מצרים, המדבר והכניסה לארץ, דור ששוכח את הקב"ה ועושה את הרע בעיניו. העבודה הזרה מובילה לנפילה בידי האויב, הקב"ה מביא עליהם שופטים שנותנים תשועה זמנית, וכשהם מפנים את מקומם העם חוזר לסורו וכן הלאה. מה שייקרא "המעגל של ספר שופטים".
למעשה, שמואל הנביא, שכותב את הספר, מתאר את ההתרחשויות שהיו וממסגר אותן בנרטיב מארגן שיכול להעניק הסבר למכנה המשותף שיש בין הסיפורים השונים. תהליך כזה של מסגור אנחנו עושים כל הזמן עם עצמנו. כאשר אנחנו רואים רצף של מקרים דומים, אנחנו מסיקים מסקנות: אם נכשלתי שוב ושוב במבחן אני יכול לפרש שאני טיפש, שאני לא משקיע או שהמורה לא הוגנת, בכל מקרה אבין שאין פה אקראיות.
כאשר אנחנו מזהים דפוס ומחפשים הסבר, היינו רוצים שיהיה מישהו שאנחנו סומכים עליו שיעזור לנו לספק פרשנות למה שעובר עלינו. זה יכול להיות מחנך, רופא, פסיכולוג או הורה, תלוי באירוע. לעם ישראל הגיע כל פעם שופט או נביא שידע לתת להם את הפרשנות, ועדיין הם נשארו במעגל ולא הצליחו לצאת ממנו.
הפרק מספק לנו שני הסברים לתופעה הזאת. הראשונה זה החיבור בין פרק ב' לפרק א'. עם ישראל לא עשה כדברי ה', ובמקום לגרש משם את עמי כנען הוא גובה מהם מס ומשאיר אותם בשטח. כאשר הסביבה בה אתה חי מתאפיינת בעבודת אלילים, מאוד קל להישאב אליה. כמה שהמציאות תהיה ברורה מול עינינו, וכמה שיבוא שופט או נביא וידבר איתנו מפורשות – התרבות חזקה מהכל.
ההסבר השני, הקשור להסבר הראשון, מדבר על כך שכעת מדובר בעם שלא ידע את מצרים, המדבר והכניסה לארץ. עד כמה שהוא חווה תקופות קשות, הוא חי בתחושת ודאות בארצו ובביתו. גם כאשר המשפחה קוראת את ההגדה בשולחן הסדר, היא מרגישה שזה שייך לדור אחר ולא מסיקה מכך מסקנות.
גם כיום אנחנו נמצאים בתקופה של החלפת דור. שורדי שואה ודור לוחמי תש"ח מגיעים לשיבה טובה והולכים לעולמם. עלינו לחיות את הסיפורים של דור זה ולחבר אותם לימינו כדי לא לשכוח את הארעיות שלנו בארץ הזו, אבל חשוב מכך, עלינו לוודא שאנחנו מעצבים סביב סיפוריהם תרבות שלא נותנת לנו לשכוח, כך שלא נסטה מן הדרך.
