אוהבים להיות בשליטה? תרפו קצת

שמיטה היא ההיפך משליטה, ובהרבה מובנים דווקא כיום חשוב שנדע לשמוט, ולא רק לשלוט

יותר ממחצית שנת השמיטה כבר מאחורינו, והיא אינה מורגשת במיוחד אצל רובינו. המצווה שבעבר הייתה, כנראה, הקשה והמאתגרת מכל המצוות, כאשר 97% מהאוכלוסייה היו חקלאים, והתזונה האנושית התבססה על גידוליהם, לא מטביעה חותם על הציבור בזמננו, כששיעור החקלאים עומד על פחות מ-1% מכוח העבודה (מתוכם שליש בענפי הלול והרפת), והחקלאות אחראית רק ל-2.5% מהתמ"ג. מה משמעותה של שנת השמיטה עבור יהודים שאין להם דבר עם עבודת האדמה, ו"מה נאכל בשנה השביעית", הוא בשבילם פסוק בתורה ולא דאגה קיומית עמוקה?

דומני, שטעמי מצוות השמיטה עשויים להבהיר ולחזק את משמעותה. הטעמים מתאימים ומטמיעים עקרונות חשובים גם לחברה בת-זמננו, והם עשויים להניע עשייה משמעותית ברוח השמיטה. על מצוות השמיטה נאמרו טעמים רבים ומגוונים, ולדעתי חוט אחד חורז את כולם, וחשיבותו גדולה גם כיום לעולם. הוא נעוץ בכך ששמיטה היא ההיפך משליטה, ובהרבה מובנים דווקא כיום חשוב שנדע לשמוט, ולא רק לשלוט. להלן תמציתם בקצירת האומר:

א. יש שהדגישו את ההיבט הדתי-אמוני של השמיטה, שמחדירה לתודעת האדם את ההכרה בבעלות הא-לוהית על הקרקע, כדברי הפסוק: "כי לי הארץ". "שבת הארץ" מזכירה לנו, כמו יום השבת, שהעולם שייך לבורא עולם ולא לאדם (ספר החינוך מצוות פד ו-תעז). אמנם אין לנו כיום כל קרקע חקלאית, אבל יש לנו תודעת שליטה בעולם כפי שלא הייתה מעולם. הידע האנושי העצום מסוגל להסביר את העולם בו אנו חיים, מבלי שנידרש לומר על כל דבר: "זו יד הא-לוהים", ודווקא כיום יש להזכיר מי ברא אלה ופועל מאחורי כל המעשים.

ב. אחרים קבעו שמצוות השמיטה מחנכת את בעלי האדמות לתכונות טובות כגון: ותרנות ונדיבות, כשהחקלאי מפקיר את שדותיו ומטעיו לכל דכפין שיבוא ויאכל (ספר החינוך שם). אמנם אנחנו לא מפקירים דבר בשנת השמיטה, ותיקון המידות שלנו לא גדל באדמה, אבל המצווה החשובה שנמשכת למעלה משנה, היא הזדמנות למחשבה על תיקון המידות, ובמיוחד כשבזמננו לרבים יש מידות גדולות.

ג. מפרשים מסוימים ציינו ששנת השמיטה מעניקה לאדם העובד אפשרות להתפנות לשנה ללימוד תורה (רצ"ה קלישר עה"ת), ובמקום עיסוק בחומר "ואיסוף חמרים חמרים" (ר"י אייבשיץ), שם פניו להתרוממות רוחנית. הרעיון לשמוט מהזמן היקר לטובת היקרה מפנינים, לא יסולא בפז דווקא לבני זמננו שעסוקים מאוד בניצול הזמן ובניהול הזמן, ומקפידים שכל עשייה תניב תועלת ותביא תוצאות. שמיטת שעה מביצוע עוד משימה לטובת לימוד תורה לשמה, צריך לחדור לחיינו השנה, וממנה ימשיך גם בשנה הבאה.

ד. יש שהסבירו את המצווה בטעמים סוציאליים: בשנת השמיטה העניים יכולים לקחת מתבואות השדה ומתנובות הפרי, והיא יוצרת שוויון בין בעל הקרקע והפועל העני (רמב"ם, מו"נ, ג, לט). אמנם אין לנו שדות או מטעים, אבל גם לנו יש מחויבות לעניים. בעניין זה ראוי לציין את היוזמות הרבות של מי שמבצעים "שעת שמיטה", שעה שבועית בה אדם תורם מזמנו לעשייה התנדבותית, אם באופן עצמאי, אם בארגוני חסד ואם בפעילות למען הקהילה.

ה. יש מי שסבר שלשמיטה יש תפקיד פרקטי, שכן מנוחת הארץ בשמיטה תועיל לשיפור איכות הקרקע והגברת תנובתה (הרמב"ם שם). בזמננו הצורך בכך פחת, שכן טכנולוגיות הדישון המודרניות מאפשרות טיוב הקרקע בלא צורך בהשבתות ממושכות, אולם, הרעיון של שמיטת השליטה שלנו באדמה, גדל לאין שיעור כשהתברר שהשליטה האנושית בעולם, שהתעצמה מאוד בתקופתנו, גורמת נזק כבד לעולם בו אנו חיים ומביאה עלינו את משבר האקלים. השמיטה מזכירה לנו ששליטה בלתי מרוסנת של האדם בטבע היא חרב פיפיות, ודווקא שמיטת הפעולות המזיקות ותכנון בר-קיימא, תוך מודעות שאיננו הבעלים על העולם, היא שתחזק את המשך קיומו ושגשוגו.

מאז ומעולם רצה האדם להיות בשליטה, אולם לאדם המודרני יש טכנולוגיות שמקדמות את הרצון לשליטה לממדים עצומים. יש לנו היום שלט למזגן ושלט לטלוויזיה, שלט לרכב ולפתיחת החניה, חיישנים לפתיחת דלתות ומחסומים, ומצלמות לשלוט במתרחש ברחובות ובגני הילדים. הבית החכם כבר כאן, ובקרוב שלט אוניברסלי יפעיל בו מרחוק כל דבר ואביזר. דווקא האדם בן זמננו צריך להפנים את רעיון השמיטה: לתת מקום לשליטת הבורא, להקדיש זמן לתורה, להעניק מזמנו לחברה ולאפשר לעולם קצת מנוחה.

(בהר תשפ"ב)