בתום ימי טומאתה, נדרשת יולדת להביא לאחר לידתה, קורבן חטאת. בדרך כלל, אדם חייב להביא קרבן חטאת כשעבר עבירה. במה חטאה היולדת?! הרי תשעה חודשים נשאה ברחמה את העובר במסירות, עברו עליה לא מעט רגעים קשים ומתוחים, וגם ברגע השיא בהיותה כורעת ללדת היא סבלה למען הבאת חיים, ומדוע תידרש להביא חטאת? שאלה זו נשאלה בבית מדרשו של רשב"י (נדה לא ע"ב) : "מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן? אמר להן: בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן".
כלומר, תהליך הלידה כרוך בכאב רב, שמביא את היולדת למצב שבו היא מכריזה בליבה בנוסח של שבועה, שלא תקיים עוד יחסי אישות עם בעלה, בניגוד לצו האלוקי "פרו ורבו". לכן, לאחר שהיא מתרפאת מכאבה ומסתיימת תקופת הטומאה נדרשת היא להביא קורבן חטאת, בשל שבועתה. תשובתו של רשב"י דחוקה וכבר הקשה רב יוסף: אם חטאה בשבועה, מדוע שלא תביא קורבן שבועה? ועוד, האם לא בטוח שכל יולדת תישבע שלא תזדקק עוד לבעלה, ואם כך מדוע הטילה התורה חיוב גורף על כל היולדות?

nynne-schroder-unsplash
ייתכן לפרש את דברי רשב"י אחרת. תהליך ההיריון שנחתם בלידה של חיים חדשים הוא תהליך מרגש, אבל גם מלווה במתחים שעלולים אף לפגוע ביחסים בין איש לאשתו. לעיתים, בתקופה זו יש נתק וצער בין בני הזוג. השינויים ההורמונליים הנלווים להיריון עשויים להביא גם לשינויים רגשיים. חלק מהנשים מתארות עצבנות ורגישות יתר, אי שקט ועוד. שינויים אלו משפיעים גם על הקשר הזוגי. ייתכן שקורבן החטאת של האישה היולדת הוא כפרה וסליחה על אותה מערכת יחסים מתוחה, שהביאה מן הסתם לשיח לא תקין בין בני הזוג, ועל כך מביאה האישה את הקורבן גם בשם בעלה.
השבת יום ה' באייר, יום הכרזת המדינה. רגע ההכרזה על הקמת המדינה משול לתחילת היריון. מרגע זה החלו חבלי לידה של המדינה. בצד השמחה הגדולה על הקמת המדינה, עדיין ישנם כאבים רבים. אולם, הכאבים והייסורים שעוברים עלינו לא מובילים חלילה לגסיסה ולמוות, אלא לחיים חדשים. כל משבר מצמיח חיים חדשים.
אנו נמצאים בדור של לידה מתמשכת. חבלי לידה אכן יוצרים מתחים בתוך משפחת עם ישראל. לצערנו, זה מוביל לפעמים למחלוקות קשות שאינן לשם שמיים, לשפה רעילה, לאלימות ועוד. הסמיכות בין יום השואה ליום העצמאות מאפשרת לנו להכיר בנס הגדול של הקמת המדינה כבית לעם היהודי, גם אם הוא מלווה בכאב, מתוך אמונה, שנגיע למנוחה ולנחלה. מתוך רגעי החושך נזכה לאור גדול, למדינה טובה יותר ולחברה מתוקנת יותר.