פרופסור אביעד הכהן (נשיא המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט)יום העצמאות החותם את "עשרת ימי התשובה הציוניים" – שראשיתם ביום הזיכרון לשואה ולגבורה – אינו רק יום חג. הוא גם זמן לחשבון נפש לאומי, היפה בכל עת ושבעתיים בתקופה זו.
בשנתיים האחרונות, נדרשה מדינת ישראל להוסיף למסכת האתגרים המרובים שלה אתגרים קשים נוספים: שסע חברתי, ערעור יסודות, ועל כולנה מלחמה עקובה מדם, שטרם נסתיימה וקיצה לא נראה באופק. ראשיתה בטבח המוני, נורא ואיום, שהציג במערומיה את מערכות הביטחון של "המדינה בעלת הנשק הגרעיני" (לפי פרסומים זרים), אומת הסטרט-אפ, מעצמת הייטק וממלכת סייבר. המשכה במאות חטופים – שרבים מהם טרם שבו לביתם – ואלפי פצועים, בגוף ובנפש, רבבות אנשים שנעקרו מבתיהם וטרם שבו אליו, וחברה מפוצלת, מפולגת ומשוסעת, שמנהיגיה – מימין ומשמאל – מסיתים ומדיחים, משסים איש ברעהו.
אסור לשכוח, ולו לרגע, שלצד העננים הכבדים והמעיקים, הצללים השחורים, יש אורות בוהקים, רבים מספור. כל המתבונן בתולדותיה, מצבה ומעמדה – החברתי, הכלכלי, הביטחוני, של מדינת ישראל למן ימי הבראשית של הקמתה ועד ימינו, אינו יכול שלא לעמוד משתאה ונפעם לנוכח הישגיה.
בני אותה אומה סחופה ודוויה, "כבשה בין שבעים זאבים", הקימו "וילה בג'ונגל". יישבו את הארץ, הפריחו את השממה, הקימו מפעלי מדע ומחקר, הצמיחו חתני פרס נובל וענקי מדע ורוח, חכמי תורה, סופרים ומשוררים, והיו מושא לקנאת אומות אחרות, גדולות פי כמה באוכלוסייתם ובמשאבי הטבע שלהן. לב מי לא יתרונן לנוכח המחזה המפעים הזה? "מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו. זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו". אכן, בעיני האדם המאמין עירוב תחומין זה – שבין שכול וכישלון, אבל ויום טוב, עצב ושמחה – הוא אבן יסוד בעולמה של מורשת ישראל.
בעיצומו של יום האבל הלאומי, תשעה באב, ננער האבל היהודי ממקומו, ומניח תפילין – פאר תחת אבל; בעיצומה של שמחת החתונה מעלים את זכר חורבן ירושלים נס ושוברים כוס; ובכניסה לבית החדש, הנוצץ בלובנו, משיירים אמה בלתי מסוידת זכר לחורבן. את הפסוק "עִבְדוּ אֶת ה' בְּיִרְאָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה" (תהלים ב, יא), דרשו חכמים הראשונים: "במקום גילה – שם תהיה רעדה". חיוב זה – כלל גדול הוא בתורת ישראל.
קוממיות אינה רק זכות. עצמאות – לאחר אלפיים שנות גלות – אינה רק מקור לשמחה. מדובר באתגר הקורא לכל אחת ואחד מאיתנו, בערכי יסוד המחייבים עשייה, שאיפה וחתירה מתמדת ועיקשת לשֵם "תיקון עולם במלכות שדי". עצמאות היא התחלה, לא סיום. גם בימים אלה, עלינו להבחין בין העיקר והטפל, בין החולף והקבוע, בין הרגעי לנצחי.
הרי"ד סולוביצ'יק הדגיש את חיוניותם של מדינה ועצמאות לשלמות החיים היהודיים. לדידו, "תורת ישראל איננה רק אוסף של מסמכים וספרים; משמעותה של תורה היא לימוד והגשמת חברה תורנית אורגנית – מימוש מוחשי של התורה. רק כאשר החזון הינו כולל – לא רק דיני כשרות וסידור תפילה, גם הלכות מלכים, סנהדרין, חוקים עסקיים הנוגעים לחברות ולהעסקת פועלים, היחיד והציבור, בבית, ברחוב ובבית החרושת – יכולה התורה לגלות את עצמה בשלמותה".
האתגר הגדול שלנו הוא אפוא להמשיך ולכונן את חברת המופת, על אף כל הקשיים והמהמורות, ולעשות הכל על מנת שמדינת ישראל תהא לא רק מדינת היהודים, אלא גם מדינה יהודית, ובמלוא המובן המילה. מדינה שנושאת בגאון את ערכיה היהודיים והדמוקרטיים, ושואפת לבנות ולהטמיע חברה שמושתתת על יסודות איתנים של צדק וחירות, יושר ושלום, לאור חזונם של נביאי ישראל ותורת ישראל.
נשוב, נזכור ונזכיר כל העת, את דברי הנביא זכריה: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי" (זכריה ד, ו). נהפוך את חרדת המחשבה ורעדת הלב לגאווה לאומית, שתמלא אותנו בגילה, באחווה ובתקווה. ו"ה' עֹז לעמו ייתן" – ע"ז כמניין שנות המדינה – "ה' יברך את עמו בשלום".
