רשב"י וסבב גיוס חמישי למילואים

ל"ג בעומר, שהשנה כניסת השבת חותמת אותו, הנו יום ההילולה לזכרו של רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י), תלמידו המובהק של רבי עקיבא. לפי ספר הזוהר, טרם הסתלקותו גילה רשב"י לתלמידיו את סודות הקבלה. ציון קברו, בהר מירון, הפך למוקד של עלייה לרגל והאתר הדתי השני בארץ במספר המבקרים השנתי בו, אחרי הכותל המערבי.

רשב"י נזכר במשנה ובתלמוד, ולהלן כמה מאמרותיו המוכרות לנו. מכנה משותף שניתן למצוא ביניהן, הוא המוסר השוזר בין קודש וחול בהתנהלות אדם בחייו: "גדולה מלאכה שמכבדת את בעליה" (נדרים מט, ב); "שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים" (אבות פרק ג); "גדול אונאת דברים מאונאת ממון" (בבא מציעא, נח, ב); "נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים" (בבא מציעא, נט, א); "גדול הוא כיבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה יותר מכבודו" (תלמוד ירושלמי, קידושין א, ז).

נראה כי רשב"י מזהה במציאות החומרית והגולמית של החיים (עבודה, אכילה, מערכות יחסים) זירה והזדמנות ברורה ומיידית להתנהגות מוסרית וראויה. ומקור המוסר – בתורה ובנותנה. כך, לתפיסתו, ראוי שאדם יעסוק במלאכה, שיודה לבוראו על מזונו, שינהג ביושר עם אחרים, ולא יכשיל, ישפיל או ירמה אותם. ראוי אדם שיכבד את הוריו – שכבודם בסיסי וקודם לכיבוד ה'. ה"כבוד", הנזכר בדברי רשב"י, אין משמעותו רייטינג או פרס חברתי, אלא מילוי ומימוש של התנהגות ראויה, כזו המצופה מאדם מאמין.

בימי המלחמה מתרחש, לתפיסתי, כיבוד ה' גדול. נוכחות ה' והחיבור למוסר באמצעות תורתו, אותם זיהה רשב"י ואשר להם הוא דִרבן, באה לידי ביטוי בהיענותם של חיילים להתגייס לסבב רביעי וחמישי של מילואים, ולהילחם בעד עמם ובעד ערי אלוקיהם.

בתפילה שתינשא למרומים בל"ג בעומר, אתפלל על צדקת המלחמה, המעוגנת לדעתי בחובת אדם לבוראו, לאחיו ההרוגים והשבויים וחובתו של אדם לעולם – במיגור הרע ובהשבת המוסר על כנו.

אתפלל גם על יציאת עמנו מן המערה, ממקום צר, חשוך ומצער של מריבות פנימיות ואֵבֵל לא מעובד, למציאות אחרת, של בנייה, תיקון ונחמה.

לתגובות: naomieini1@gmail.com