ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)שוב מילואים. סבב חמישי, אבל מי סופר. מציאות שהייתה דמיונית לפני שנתיים הופכת לשגרה.
עבור עשרות אלפי צעירים ישראלים, השנתיים האחרונות לא נמדדו בסמסטרים, ביעדים עסקיים או בטיפוח זוגיות ומשפחה, אלא בימי מילואים. מי שהיו אמורים לבנות את עתידם המקצועי, למצוא בן או בת זוג, להרחיב את התא המשפחתי או לסיים תואר, בחרו ללבוש מדים במשך מאות ימים, לטובת קיומה ועתידה של המדינה. מחיר כבד משלמים המילואימניקים ומשפחותיהם, אך לצידו הולך ונכתב שיעור לחיים ששום מוסד אקדמי או מסלול החיים, של טרום המלחמה, לא יכול היה לתכנן.
חיים בהמתנה
זה לא סוד שלשהייה הארוכה בשירות המילואים, נלווה מחיר כלכלי ותעסוקתי. סטודנטים איבדו שנת לימודים או השלימו תואר ללא כל חוויה סטודנטיאלית וכמרוץ אחר נקודות ופטורים; עצמאים רבים נאלצו לצמצם או לסגור עסקים שבנו במו ידיהם, ושכירים שחזרו למשרותיהם מצאו שבמידה זו או אחרת, הרכבת המשיכה בלעדיהם ואולי היא אף נוסעת ליעד שאינו רלוונטי עוד מבחינתם.
באשר לזירה האישית והמשפחתית, לאורך שנתיים ויותר מערכות יחסים נמתחות עד לקצה, כשזוגות ומשפחות נאלצות לנהל "קשר בשלט רחוק" והורים מחמיצים רגעים ראשונים של התפתחות ילדיהם. החשיפה לאובדנים רבים יוצרת אף היא עומס רגשי על המשרתים ועל בני ביתם, ואי-השוויון בנטל המילואים בחברה הישראלית מייצר תחושת חמיצות ותסכול.
הזדמנות לבחירה ואחריות
לצד הקושי, המילואים הממושכים מהווים מצע לדיוק ערכים ובחינה מחודשת של מהלך החיים. רבים מהמילואימניקים מדווחים על שינוי בסדרי העדיפויות שלהם בזירות חיים מגוונות – שינוי המתמקד בהקשבה למה שחשוב להם ופחות למה ש"צריך" ו"משתלם". המפגש עם סופיות החיים והמוכנות להקריב את שהשיגו למען אחרים ולמען המדינה, מתורגמים לכלים פרקטיים: פרופורציות חדשות ביחס למשברים, חוסן נפשי, חשיבה מחוץ לקופסה ואף יזמוּת חברתית ושאיפה לתיקון עוולות.
בנינו ובנותינו, המשרתים מאות ימים במילואים, אינם אלה שהיו לפני שנתיים. הם בוגרים יותר, אמיצים יותר, סקרנים ומעריכים את החיים. הם מזהים בהווה הזדמנות, ובעתיד – תוצאה של בחירות ערכיות ואחראיות שעליהם לעשות.
נראה שאנו עדים לצמיחתה של שכבה חברתית מפוכחת, ערכית ונחושה, שמבינה שקיומנו בגוף וברוח תובע עבודה יומיומית.
לתגובות: naomieini1@gmail.com
