הרב אברהם רזניקוב (רב המרכז הרפואי איכילוב, תל אביב)המשבר המנהיגותי והשלכותיו על הציונות הדתית – הציונית דתית שינתה את פניה של ההיסטוריה כשהצטרפה לציונות המדינית ותמכה ברעיון שהקמת מדינה עצמאית בארץ ישראל תיעשה לפני בוא המשיח, על ידי עם ישראל השב לארצו. זה קרה!
הציונות הדתית כיום – מדינת ישראל מאופיינת בצמיחה מואצת. בעולם הצומח צמיחה מלווה בהורמונים, להם תופעות לוואי. מדינת ישראל היא נס הורמונלי, כולל תופעות הלוואי. אחת מתופעות הלוואי הקשות היא השכחה. אני נוהג להזכיר מה אירע לפני כ-80 שנה. די בכך. ועוד, בל נשכח מפני מה חרב המקדש וגלתה האומה. אם נזכור ונפנים מה עומד על כף המאזניים, נישמר. הציונות הדתית קמה בזמנו מתוך הבנה עמוקה למצב היהדות בגולה. התנועה הציונית על אמירותיה השונות נמצאה היסטורית מי שהשיבה את ישראל לא רק לאדמתם אלא אף ליהדותם. זהו חזונו של בנימין זאב הרצל כפי שעולה מספריו ומכתביו, שהתגשם. פירוקה של הציונות הדתית לקבוצות משנה, דומה ל"הפרדת הקהילות" של ימי הגולה, שהרב קוק כל כך התנגד לה.
יהודי דתי, מסורתי, וגם שלא כאלה, לא יחוש בנוח אם לא ידע שכל מערכות העולם הדתי מפוקחות, מנוהלות ומובלות בידי רב שהוא מוסמך לתקנן. שכשרות, שבת, חגים וגם ההווי שלהם ונושאים המשתלשלים מעולם זה, נתונים בידיים נאמנות. חלפו הימים שבהם היה רב אחראי רק על כשרות המטבח ועל אספקת יין "פטישים" לקידוש בשבת.
הצורך בדמות רבנית המתמודדת עם שאלות אתיות משמעותיות, הוא חיוני. אלו אינן שאלות שניתן וראוי למצוא את התשובה להן ב'גוגל'. על הרב להוות כתובת משמעותית וזמינה, לתת מענה ואוזן קשבת לכלל האוכלוסייה על גווניה השונים; להגדיל ולהרחיב את הקשר והמענה בין הרב לבין האוכלוסייה. אזרחי מדינת ישראל מתאפיינים בגוונים שונים. רק רב עם מוטת כנפיים רחבה והבנת הציבור ייתן מענה לציבורים השונים – המסורתי, הדתי והחרדי.
היהדות שהובילה כל תהליך ערכי ומצפוני, איבדה את מקומה במרחב הציבורי. למשל, היהדות לא הובילה את המאבק על ערכי קדושת החיים ושמירת הנפש כשנגיף מתעתע "הקורונה" קוטל המונים. משמעות הדברים היא כי סולם הערכים השתבש. היהדות אינה מובילה את חובת ההתייצבות לשירות צבאי משמעותי, כשעם ישראל נתון בסכנה, ובניו ובנותיו נהרגו ונטבחו בארצו ובמדינתו החופשית. היהדות אינה מובילה את מאבק לשחרור החטופים השבויים בידי חמאס. הביטוי שהיה שגור בפי כל, "כל ישראל ערבים זה לזה", נשכח!
גדולי הדורות, ובפרט בדורות האחרונים, נזהרו מאוד כשפסקו הלכה לרבים, הן מפני החשש לזילות הדת והן מפני החשש לפגיעה בכבוד האנשים. ה"חזון איש", למשל, שהיה ממגדולי פוסקי ההלכה החרדים, התיר למכור כלי עבודה בשנת שמיטה, למרות החשש שמא אנשים שאינם שומרים שמיטה ישתמשו בהם. הסיבה: שאם לא כן, "נגרום לשנאה בין האנשים".
המשימה כיום היא להבהיר שהרב והרבנות יכולים להעניק ערך משמעותי כגורם המחבר את המציאות למקור שדולה את החכמה שלו מתוך חכמה מצטברת של אלפי שנים ויודע לתווך אותה ליהודים, דתיים כחילונים, שחיים בישראל במאה ה-21.
כרב המרכז הרפואי בתל אביב כחצי יובל שנים, אין-ספור שאלות מונחות לפתחי מדי יום, כשם שהן מונחות לפני הרופא, האחות העובדת הסוציאלית ואיש רפואת הנפש. מעל לכל, שאלות כמו האם מחויבים להנשים חולה סופני? האם לתת מורפין כדי להקל על ייסוריו? שימור זרע והזרעות מלאכותיות? כיצד נקבע רגע המוות? מהי עמדת ההלכה בנושא השתלת איברים? ועוד כהנה וכהנה שאלות של סוד החיים ממש.
רב חובש כיפה סרוגה – היהדות בת זמננו הציבה, כידוע, תשובות שונות לשאלות הקידמה והמודרנה. ישנם יהודים שבחרו לאמץ באופן מוחלט את ערכי המודרניות ואת רעיונותיה. המסורת היהודית אינה רלוונטית עבורם מבחינה רעיונית, ואין הם רואים בה סמכות מוסרית או ערכית. מנגד, החרדים בחרו לרוב, שלא להתמודד כלל עם האתגרים הללו. הם מבקשים להימנע ממגע עם החברה המודרנית ומהשפעתה, ועושים זאת באמצעות מיסודו של בידוד תרבותי, חברתי, כלכלי וטכנולוגי, ולעיתים אפילו גיאוגרפי ולשוני. היכולת לרקום ולשזור את החוטים היא משימה חשובה מאוד עבורי כרב, להשתלב בעולם המודרני מבלי לוותר על מימושה של המסורת הדתית היהודית. הדרכים שגובשו כדי ליישב בין המסורת העתיקה למציאות ימינו משתנות, אבל המשותף הוא החיפוש אחר סינתזה שתאפשר להשתמש במעלותיו של העולם המודרני לעיצובם העדכני של חיי הלכה שלמים – על הרעיונות, התכנים, המשמעויות והמנהגים הגלומים בהם.
גיבושה של סינתזה כזו דורש מאמץ אדיר ולמידה מרובה. הוא מצריך ניסוח אידיאולוגיה דתית המקבלת את ההיגיון שבתפיסות המודרניות ומלמדת איך לחבר בין שני העולמות וכיצד ניתן לכונן מערכים של סדרי עדיפויות ביניהם. "תורה ניתנה לבני אדם".
