קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)בתזמון מעניין עם מבצע "מרכבות גדעון", הגענו לפרק ו' ב'שופטים', המתחיל לתאר את קורותיו של גדעון. בתקופה זו ישראל נשלטת ביד מדין, עד כדי כך שהיו צריכים להסתיר את הרכוש שלהם במנהרות, בהרים ובמערות, עד שהם זועקים לה'. מלאך ה' מגיע בזמן שגדעון חובט חיטים בגת הענבים כדי להסתתר, ואומר לו: "לך בכוחך זה והושעת את ישראל". בשלב זה אני כבר שואל: על איזה כוח המלאך מדבר? וגם גדעון שואל: "הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי". והתשובה: "אני אהיה עמך". כלומר, הכוח שלך מגיע מהקב"ה. יחד עם זאת השאלה נשארת במקומה: מה הכוחות או התכונות שהביאו לבחירתו של גדעון?
אני חושב שהתכונה הבולטת מגיעה בהמשך הפרק, והיא הספקנות – היכולת להטיל ספק. זה מתחיל בכך שהוא לא מאמין למלאך ומבקש ממנו אות. המלאך נענה לו, ולאחר שגדעון שופך מרק על הבשר והמצות, יוצאת אש ואוכלת את המנחה. לאחר מכן, המלאך הולך וה' מתגלה אליו בעצמו. אך גם עם הקב"ה הוא עושה ניסיון, ובודק האם גיזת הצמר שמניח על הארץ לא מתמלאת בטל. התנהלות זו, המזכירה את משה רבנו, עלולה להתקבל באופן שלילי, אבל הקב"ה לא רק משתף פעולה, אלא נראה בעיניי שהספקנות הזאת הביאה דווקא לבחירה בו. אותה תכונה הקשורה גם לצורת השיח של גדעון.
הסרקזם (אפשר לתרגם ל'עוקצנות'), המאפיין את דבריו של גדעון, עשוי לגרום לאדם שהדברים מופנים אליו להטיל ספק במעשיו או בתפיסתו. היכולת להשתמש בשפה סרקסטית מאפיינת אנשים ספקניים כמו גדעון. הדוגמה הראשונה, בתחילת הפרק, מופנית כלפי המלאך על המצב הנורא שהם נמצאים בו: "איה כל נפלאותיו אשר ספרו לנו אבותינו במצרים?" מעין שאלת תם שנועדה לעקוץ את הצד השני ולגרום לו לחשוב; הפעם השנייה בהמשך הפרק, כאשר רוצים להורגו על כך שניתץ את מזבח הבעל: "האתם תריבון לבעל, אם אתם תושיעון אותו?" ולמעשה, גורם להם להטיל ספק על אלוהותו של הבעל, בדומה לאליהו, דורות לאחר מכן, שאומר בהר הכרמל כלפי נביאי הבעל: "קראו בקול גדול… אולי ישן הוא ויקץ".
גישה זו היא ניסיון לצורת שכנוע אחרת. עד כה, הקשיב העם לשופט או לנביא, אך ברגע שזה פינה את מקומו, העם חזר לסורו. שיח כזה יכול להיות יעיל יותר, לעורר את הצד השני לחשיבה ולגרום לו להגיע למסקנה בעצמו. על כן, למרות שהעוקצנות פחות רשמית ומכובדת, היא יכולה בתהליכי שכנוע ומשא ומתן דווקא להוביל להצלחה.
