קובי פרידחי (פסיכולוג בהתמחות תעסוקתית, דוקטורנט באוניברסיטת אריאל)
במקומות עבודה רבים עובדים נמנעים מלנצל את ימי החופשה שלהם. כשבודקים מדוע- ניתן למצוא את החשש לוותר על יום עבודה כי הפרויקט יקרוס, כי "מה יגידו" או מתוך רצון לשמור לחופשה עתידית, אולי בשנה הבאה.
סיבה נוספת לרתיעה מלקחת "סתם חופשה" הוא החשש שמא לא נצליח להתכונן אליה והיא תתבזבז לשווא. מחקרים מראים שכמו שהגוף שלנו זקוק למנוחה כדי לצבור אנרגיות לפני שמבצעים פעילות גופנית, כך גם המוח זקוק לרגיעה לפני פעילות מחשבתית. המסקנה היא שעבודה רצופה, יום ועוד יום, גם כשהראש כבר זועק לחופשה ומראה סימני שחיקה, מזיקה בסוף גם לביצועים בעבודה עצמה.
ב"חופשה", אנחנו ישר חושבים על חגים, חופש גדול או טיולים כאלו ואחרים שניתן למצוא בשבועון זה, מכיוון שהשבת, או בכלל, העובדה שאנחנו לא עובדים שבעה ימים בשבוע, נהייתה כבר נורמה בעולם המערבי. בפרשה שלנו מוזכרת מצוות השבת שמעבר לדינים הרבים הקשורים בה הייתה חידוש גדול בעולם העתיק. קיימות עדויות מכתביהם של מחברים הלניסטים המלמדות שהיה מקובל בתקופתם ללעוג ליהודים על השבת- היהודים בטלים ממלאכה יום בשבוע, משום שהם עצלנים.
השורש ש.מ.ר מופיע בהקשר לשבת שלוש פעמים בפרשה. הרש"ר הירש אומר על המושג השגור כל כך "לשמור שבת" כי עלינו לראות את השבת כנכס הנתון לנו מבחינה אובייקטיבית והמופקד בידינו לשמרו. כלומר, כאשר הקב"ה מביא לנו את השבת ומבקש שנשמור אותה אנחנו צריכים לחשוב עליה כמו חפץ חשוב שהתבקשנו לשמור- שהשבת לא תינזק, שלא תתקלקל, לא להפקיר אותה ללא השגחה.
למעשה, כאשר עובדים שבעה ימים בשבוע אין פנאי לעבוד את ה' ולכן השבת היא "אות ביני ובינכם". רק בשבת אנחנו יכולים לשאול את עצמנו בנחת מה ה' דורש מאיתנו, ללמוד תורה, לשמוח במצוות. לכן, דרושה שביתה מוחלטת מכל מלאכה- שתאפשר לנו להמשיך קצת מהשבת לתוך השבוע.
מחקרים מראים שפעמים רבות כשאדם יוצא לחופשה, הוא חוזר במקרה הטוב עם אותן אנרגיות שהיו לו לפני כן ולעיתים אפילו מרוקן יותר. הסיבה לכך הם הלחצים הכלולים בחופשה עצמה, איך לנצל את היום הכי טוב, המחשבות על העבודה שמפסידים, הפקקים… באה השבת ומראה לנו את החשיבות של העצירה המוחלטת- בסוף, כדי שהחופשה תועיל לשגרה – יש לתת למוח אפשרות לנוח. לכן, דווקא יום עבודה "מבוזבז", בלי תוכניות גדולות, הוא בעל ערך חשוב. זו אולי הסיבה בגללה אומרים שהעולם נברא בשבעה ימים; היום השביעי, בו לא נברא דבר, המנוחה, היא חלק מהתהליך.
(כי תשא תשפ"ג)
